המ"ש 3465-07-16 3470-05-16 גדבאן נ' מדינת ישראל

המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות, מהתאריכים 25.7.14 ו – 8.9.14.

המדובר בדוחות שנערכו על פי צילום, המבקשת טענה כי לא קיבלה את הדוחות וכי לא היא שנהגה ברכב במועד ביצוע העבירות.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשות.

ראשית, אין מחלוקת כי הקנסות שבצד הדוחות הרלוונטיים שולמו זה מכבר. לפיכך חלה על הבקשות הוראת סעיף 229(ח') לחסד"פ לפיה:

שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא

את עונשו.

המבקשת טוענת כי לא שילמה את הדוחות, אלא בעלה, אשר עשה זאת מחשש להטלת עיקול על חשבון הבנק שלו. לא אוכל לקבל את ההסבר כמצדיק סטייה מהוראת החוק וההלכות בהקשר זה. כפי שקבע בית המשפט העליון, הארכת מועד לאחר תשלום אפשרית רק במקרה שאדם לא ידע ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו. לא זה המקרה דנן.

המבקשת טוענת כי ידעה על הדוחות רק מהודעת מרכז הגבייה בהקשר אחר, שהתקבלה בחודש אוקטובר 2015. מרגע שידעה המבקשת על ההליכים, אין היא יכולה להשמע בטענה כי בעלה שילם את הדוחות בלא ידיעתה. ראו בעניין זה החלטת בית המשפט בעניין כוכבי לפיה:

הדעת וההיגיון מחייבים שהיא יכולה לדעת על הדו"חות שנתקבלו בבית הוריה ושולמו על ידי אחיה. לפיכך אין היא יכולה להישמע בטענה שלא יכלה לדעת על הדו"חות ועל העבירות שביצע אחיה ועל תשלום הקנסות על ידי אחיה.

הדוחות שולמו בסמוך לאחר קבלת ההודעה הנ"ל, כאשר המבקשת מודעת להליך, ומוחזקת כמי שמודעת למשמעות התשלום.

יתרה מכך, מהמסמכים שצורפו עולה כי המבקשת הדוחות נשלחו לכתובתה של המבקשת כפי שהייתה מעודכנת במשרד הפנים במועד הרלוונטי, בשד' שז"ר. רק בשלב מאוחר יותר עדכנה המבקשת את כתובתה לרח' השקד, שם התקבלה הודעת רשות הגבייה. גם בעניין זה כבר פסק בית המשפט העליון בעניין כוכבי כי: