הלל מולר נ' רהיטי לובלינר בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית לפיצוי בסך של 8,500 ₪ עקב הפרת הסכם לפיו הנתבעת מכרה לתובעת מיטה, מזרן ושתי שידות תואמות (להלן: הרהיטים) תמורת סך של 12,150 ₪.

סכום התביעה מורכב כדלקמן:

5129371

5129371.1המיטה והשידות 6,000 ₪

2.עוגמת נפש ופיצויים לדוגמא2,500 ₪

לגבי המזרן אין בפי התובעת כל טענה.

תלונת התובעת היא כי כאשר הגיעו הרהיטים לביתה היא ובעלה הרגישו בריח חזק שנדף מן המיטה והשידות. הם שיערו כי הריח קיים כיוון שמדובר במוצר חדש ולכן העבירו את הפריטים לחדר בו יוכלו להתאוורר. לטענת התובעת למחרת לא חל כל שיפור במצב הריח והם החלו לסבול מסימפטומים של בחילה וכאבי ראש. התובעת פנתה לנתבעת בבקשה כי תפנה את הרהיטים מביתה. נציגת הנתבעת תמהה על כך שיש לרהיטים ריח, סירבה לפנותם והפנתה את התובעת למפעל בו יוצרו הרהיטים. התובעת פנתה למפעל וביקשה כי ישלח נציג לביתה לבדוק את מקור הריח החריף ויפנה את הרהיטים. נציגת הנתבעת סירבה לבקשה. לטענת התובעת פנתה בשנית למפעל בבקשה לפנות את הרהיטים מביתה בשל הסיכון שהם מסכנים את ילדיה. נציגת הנתבעת השיבה כי יאספו את הפריטים ביום ראשון. לאחר פניה נוספת לנתבעת נענתה זו והגיעה לאסוף את הרהיטים. כיום הרהיטים מצויים בחזקת הנתבעת. התובעת טוענת כי לא הייתה רוכשת את המיטה אם היה מובא לידיעתה כי היא עשויה מעץ מעובד הנקרא MDF, חומר המסוכן לפעוטות. לראיה, קיים איסור לשווק מיטות לתינוקות העשויות MDF. לטענתה, כיוון שלא הובאו בפניה הסיכונים הנובעים מהחומר הנ"ל, מדובר בהסתרת פרט מהותי הקשור במוצר הנרכש. לטענתה בשל הסיכון הנובע מהמיטה נאלצה לישון על מזרן שהונח על הרצפה, דבר העלול הזיק לגבה כיוון שהיא סובלת מ"סבל כרוני בגב התחתון". כמו כן נאלצה לרכוש מיטה חדשה.

הנתבעת טוענת שמדובר במיטה מיוחדת ובמידות מיוחדות. לטענת הנתבעת המיטה יוצרה ללקוח לפי הזמנה ספציפית ולפי בקשות מיוחדות. לטענת הנתבעת התובעת קיבלה את הרהיטים ברמה ובאיכות גבוהה. כאשר קיבלה התובעת את הרהיטים התלוננה על "ריח". לטענת הנתבעת כל מוצר חדש המגיע ללקוחות מגיע עם "ריח" כגון סלון עור או כל רהיט אחר. לטענת הנתבעת היא ביקשה מהתובעת להמתין מספר ימים ולפתוח את החלונות בגלל רגישות של התובעת, אך התובעת לא הסכימה ודרשה שיגיעו לקחת את המיטה מביתה. כמו כן, התובעת התקשרה 10 פעמים. לטענת הנתבעת היא לא הייתה מחויבת לקחת את הרהיטים מביתה של התובעת אך כיוון שהתובעת התחננה לכך והבטיחה שתבוא למפעל לראות שאין בעיה במוצר, הסכימו לפנות את הרהיטים. לטענת הנתבעת, לאחר שאספו את הרהיטים התחרטה התובעת וביקשה לבטל את העסקה. כיוון שהרהיטים יוצרו באופן מיוחד לפי דרישות ספציפיות של התובעת אין לנתבעת מה לעשות איתם והם עומדים במפעל.

החלטתי לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים לכך:

התובעת לא הביאה ולו ראיה אובייקטיבית אחת מגורם כלשהו שבדק את הריהוט ומצא בו פגם.

כיוון שלא הוכח כל פגם במוצר, אין התובעת זכאית לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה.

הצעת הנתבעת לתובעת להגיע למפעל על מנת להתרשם מתקינות המוצר והצעתה בבית המשפט לספק לתובעת רהיט אחר מהמפעל, די בה כדי לספק את התובעת. מסיבות השמורות עימה, התובעת בחרה שלא לקבל הצעה זו.

לפיכך, אני מורה כדלקמן:

1.התובעת זכאית כי הנתבעת תוביל את הרהיטים המדוברים (מיטה וזוג שידות תואמות) למקום אשר תבקש. הנתבעת תשא בעלות ההובלה.

2.על התובעת להגיש לנתבעת בקשה בכתב בנוגע להובלה. במידה והתובעת לא הגישה בקשה זו תוך 30 ימים זכאית הנתבעת לעשות ברהיטים ככל העולה על רוחה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח תמוז תש"ע, 30 יוני 2010, בהעדר הצדדים.