הכרעת דין בתיק פ 8118/03

1. החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מן המיוחס לו בכתב האישום.

2. לנאשם מיוחסת עבירה של גניבה, על פי סעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בתאריך 28/11/02, בשעות הבוקר, נגנב תיקה של המתלוננת, אשה מבוגרת בשם אולגה סויפר, עת ישבה עם בעלה על ספסל בסמוך לקופת חולים ביפו. המתלוננת תיארה את האירוע כלהלן:

"...ישבנו על ספסל ובאותו רגע הרגשתי שהוציאו לי את התיק מהכתף...הבחור ברח וקפץ דרך הגדר, התחלתי לרוץ אחריו ולא הספקתי לעצור אותו. ראיתי אותו מהגב והיו איתו עוד שני בחורים צעירים" (עמוד 5 לפרוטוקול ישיבת יום 27.9.05).

לגבי השאלה אם הגנב פעל לבדו או בצוותא עם האחרים, הוסיפה המתלוננת וציינה (עמוד 6 לפרוטוקול):

"כאשר הגנב קפץ דרך הגדר, הוא היה לבד וכשהוא ברח, ראיתי אותו עם שני בחורים צעירים שהם כאילו חיכו לו. כך הסקתי כי הוא הצטרף אליהם ודיבר איתם. היה שם בית גדול ועל יד הבית הגדול הם דיברו ביניהם. הגדר הייתה גבוהה".

3. הנאשם נתפס בסמוך למקום האירוע, בשעה 11:30. נסיבות העיכוב מפורטות בדוחות הפעולה של השוטרים, אליהם אתייחס להלן. בסיכומו של דבר, טוענת התביעה כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר בשל הנסיבות המצטברות הבאות:

הימצאו של הנאשם בסמוך למקום האירוע;

הפריטים שנמצאו ברשותו, היינו פתק שנלקח מהמתלוננת וסכומי כסף תואמים;

היותו של הנאשם בחבורה, כשנסיבות התפיסה מצביעות כי היא היא החבורה שביצעה את מעשה הגניבה.

אבחן כל אחד מהיסודות בנפרד ולאחר מכן, את משמעותן המצטברת.

מקום ומועד תפיסת הנאשם

4. הנאשם נתפס בסמוך למקום האירוע, אך מאחר והוא מתגורר ביפו אין בכך כדי להחשידו במעשה. על פי כתב האישום אירוע הגניבה התרחש בשעה 9:00. נראה כי אין הדבר מדויק. מעדותה של המתלוננת עולה כי האירוע התרחש בסביבות השעה 10:00 ומדו"ח הפעולה ת/3 עולה כי האירוע דווח בשעה 10:30. הנאשם נתפס, כעולה מדוחות הפעולה ת/2 - ת/4, בשעה 11:30. אם כן, הנאשם נתפס כשעה לאחר האירוע, בסמוך למקום מגוריו ועל כן לא ניתן לראות בעצם נוכחותו באזור כנסיבה מחשידה.

הפריטים שנתפסו ברשות הנאשם

5. כפי שעולה מדו"ח הפעולה, ת/3, נתפסו ברשות הנאשם הפריטים הבאים:

שני מפתחות;

כרטיס ביקור על שם דוד בכר;

פתק ירוק ועליו המספר 9047;

כסף מזומן: שני שטרות של 20 ש"ח, שטר של 50 ש"ח, מטבעות נוספות בערך כולל של כ- 35 ש"ח.

6. מעדות המתלוננת עולה כי השטרות שנתפסו ברשות הנאשם תואמים לכסף שהיה בארנקה, כי הפתק היה בתיקה והוא מספר הקוד הסודי של כרטיס הכספומט שלה וכי היו בתיקה גם מפתחות ביתה.

אין כל ראיה לקשר בין המפתחות שנתפסו ברשות הנאשם לבין מפתחות המתלוננת ועל כן המפתחות אינם מחזקים החשד נגד הנאשם;

השטרות אכן תואמים את השטרות שנגנבו מהמתלוננת, אך בהעדר ייחוד נוסף, מעבר לכמות השטרות, המדובר בראיה קלושה מאד;