אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הכרעת דין בתיק פ 457/04

הכרעת דין בתיק פ 457/04

תאריך פרסום : 13/08/2007 | גרסת הדפסה
פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
457-04
18/04/2005
בפני השופט:
יעקב צבן

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד פרקליטות מחוז ירושלים
הנתבע:
1. גיל כהן (בן אברהם)
2. שמעון אזולאי (בן רפאל)

עו"ד פנינה כהן
הכרעת דין

1.         העבירה המיוחסת לנאשמים הינה הצתה - לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשם 1, גיל כהן, הסתכסך עם מעבידו, יאיר כהן, בעל חנות כלבו "טמבור" ברח' מלכי ישראל 27, ירושלים. בכתב האישום נטען, כי בתאריך 17.6.2001, בשעה 00:10, הגיעו שני הנאשמים אל החנות כשהם מצוידים בחומר דליק, ניגשו לחלון החנות, ניפצוהו, שפכו חומר דליק, הציתוהו ואש פרצה בחנות.

2.         נאשם 1 הודה באשמה, הורשע ודינו נגזר.

            בתשובתו לכתב האישום, כפר נאשם 2 (להלן - גם שמעון) באשמה ואמר כי לא ידע על הסכסוך לפני המקרה, הוא אמנם התלווה לנאשם 1, אך לא ידע על כוונותיו, לא החזיק בידיו חומר כלשהו וכאשר נודע לו, במקום עצמו על כוונותיו של נאשם 1, ניסה להניאו מהמעשה, ומשלא עלה הדבר בידו, עזב מיידית את המקום ואז פרצה האש.

רקע דיוני ועובדתי

3.         הנאשם 1 (להלן - גם גיל) עבד כשכיר במשך כשלוש שנים בחנות הכלבו. במאי 2001 עבודתו הופסקה ונפל סכסוך בינו לבין מעבידו.

4.         הנאשמים הכירו זה את זה מספר שנים קודם לכן בחצור הגלילית ובשנת 2001 שבו ונפגשו בירושלים והיו ביניהם יחסי חברות (ת/6). במוצאי שבת - 16.6.2001, נפגשו הנאשמים בככר ציון בירושלים, וסמוך לחצות נסעו משם יחדיו במכונית הסובארו של גיל. גיל החנה המכונית במרחק מה מהחנות, ברחוב אברמסקי. האירועים מעת זו ועד נסיעת שני הנאשמים מהמקום במכונית הסובארו, שנויים במחלוקת. השאלה היא מה עשה במקום הנאשם 2: האם השתתף בהצתה, כטענת המאשימה, או שמא ניסה למנעה, כטענתו. המאשימה טוענת, כי שני הנאשמים פעלו בצוותא לפני ההצתה, בזמן ההצתה והסתלקו משם ביחד, ואילו שמעון טוען, כי גיל פעל לבדו, נודע לו על כוונתו של גיל רק כשראה בקבוק בידו, וכאשר גיל לא נענה לבקשתו להפסיק, הסתלק מהמקום עוד לפני ההצתה.

5.         המאשימה נסמכת בעיקר על עדותו של עד הראיה, דוד גולדשטיין, על אמרות הנאשמים במשטרה, עימות בין שני הנאשמים ושחזור שערך הנאשם 1. מטעם ההגנה העידו שני הנאשמים.

6.         אף שהחקירה החלה סמוך למקרה והסתיימה בתחילת יולי 2001, הוגש כתב אישום לבית-המשפט בנובמבר 2004.

עדות דוד גולדשטיין

7.         דוד גולדשטיין מתגורר בדירה בבנין סמוך, במרחק של כ-25 מטר מחלון החנות. בלכתו לכיוון ביתו, בשעה 00:10, עבר ממש ליד (מרחק מטר) שני בחורים שישבו על מדרכה ליד חנות הכלבו, והבחין כי שניהם מתעסקים בשקיות שהיו בידיהם. הדבר עורר בו חשד ולכן מיהר לביתו, עמד על מרפסת הצופה לאותו מקום, וראה את שני הבחורים הללו קמים, בידיהם שקיות גדולות והם ניגשים לחלון אחורי של חנות כלבו טמבור, שניהם התכופפו לעבר החלון הנמצא בגובה המדרכה, אחד מהם ניפץ זכוכית והשני שפך חומר נוזלי ומיד פרצה אש, וכך העיד בבית-המשפט: " בשלב מסוים שניהם קמו עם החבילות שהם התעסקו בידיהם, הם פנו כמטר עד מטר וחצי לזוית שפונה שמאלה לרח' אברמסקי, שהוא ממול רח' יצחק נחמן, הם רכנו לכיוון הקרקע. אחד מהם, בתנועת ידיים, ניפץ משהו בתוך קיר המבנה הנמוך, היה שם חלון צמוד למדרכה. השני, תוך כדי הפך את מה שבידו - שקית או מיכל עטוף, ורוקן לתוך הפרצה שלכאורה נפרצה בתוכו, ופרצה אש" (עמ' 12 לפרוטוקול).

            גולדשטיין שמר על קור רוחו, התקשר מיד למוקד 100 ודיווח על מה שראו עיניו. אחר כך ירד לרחוב, המשיך לדווח למשטרה בשידור חי על האש, פעולת השכנים לכבותה, וכי שני הבחורים נוסעים מהמקום ברכב סובארו לבן מספר 8297787. הדיווח הספונטני והמיידי של גולדשטיין למוקד 100 הוקלט ונשמר (ת/3). כאשר רכב הסובארו הנמלט האט מהירותו, זיהה גולדשטיין את גיל, הנאשם 1, כאדם המוכר לו כמי שעובד בחנות טמבור. כאמור, כיום אין חולק כי השניים הגיעו למקום ועזבו את המקום במכונית הסובארו הנ"ל.

8.         דוד גולדשטיין הינו עד אובייקטיבי, רציני, עניני ומדויק. בעדותו בבית-המשפט הקפיד על כל פרט, ואף שנזהר מאוד בדבריו, דיבר בבטחון, בשקט כשהוא מתאר רק מה שראה ושמע. הוא לא יכל לאמר מי מבין השניים ניפץ ומי שפך - ולכן לא אמר. הוא זיהה את גיל בתוך המכונית ולא את שמעון, ואכן לא הכירו קודם לכן. יכולתו של עד זה להבחין בפרטים ולזכרם היא מרשימה: הוא תיאר את לבוש הנאשמים וגיל אכן אישר כי לבש בגדים כהים; הוא תיאר הזירה תיאור מפורט ומדויק, וכן את האירוע על כל שלביו; הוא ראה את מכונית הסובארו, זכר את מספרה, ידע לאמר מיקום וכיווני נסיעה. למרות האירוע היוצא דופן, גולדשטיין לא איבד עשתונות, דיווח למוקד המשטרה, והפרטים שמסר הוכחו כנכונים ומדויקים, דבר המקנה לעדותו אמינות. אימות הפרטים שמסר מהווה גם תמיכה חיצונית בנכונותה ובאמיתותה. ב"כ הנאשם 2 טענה, כי עדות גולדשטיין אינה קוהרנטית, שכן הוא ראה כמה פרטים ויצק ביניהם תוכן מדמיונו לאור מה שקרה בשטח. לטענה זו אין בסיס. גולדשטיין תיאר רק מה שראה, ולהיפך הוא הקפיד הקפדה יתרה שלא להגזים ולדייק בכל פרט. הטענה כאילו שמע מדמיונו זכוכית מנופצת, דבר שהוכחש על-ידי גיל, נסתרה בעדות בעל המקום יאיר כהן, שהעיד כי בחלון היו זכוכיות והוא מצא אחרי המקרה שבר זכוכית (עמ' 30, 31).

גרסת הנאשם 2

9.         נאשם 2 העיד, כי בליל האירוע פגש במקרה את גיל בככר ציון ואחרי שתיית מיץ, ביקש מגיל שיקפיץ אותו לביתו ברח' רש"י. בדרכם, גיל עצר את הרכב ואמר " שהוא צריך לעשות משהו כמה דקות. כשראיתי שהוא מתעכב - יצאתי. ראיתי שמשהו לא בסדר". לדבריו, גיל לקח מהמכונית בקבוק ואז " הבנתי שהוא הולך להצית וניסיתי למנוע בעדו שלא יעשה את זה. הוא לא הקשיב לי ולכן הלכתי. אמרתי שאני לא קשור לסיפור. אני באמת לא קשור" (עמ' 35). כאשר נשאל כיצד הבין וקלט כי גיל הולך להצית, השיב שמעון תשובה תמוהה " מה יש לו לעשות עם בקבוק טרמפנטין?"  (עמ' 41).

            שמעון העיד, כי לא ניגש לחלון החנות אלא הגיע למרחק שלושה מטרים ממנו ולא התכופף כלל (עמ' 44), לא ישב קודם לכן עם גיל על המדרכה (עמ' 45), ורק ממש עובר להצתה, אמר לו גיל שהוא רוצה לשרוף את החנות בגלל חוב כספי " ואמרתי לו שלא יעשה את זה". כיוון שגיל לא נענה, פנה שמעון והלך לכיוון ביתו (עמ' 44). בהמשך אמר כי לא ראה כלל כי פרצה אש, שכן ישב במכונית וחיכה (עמ' 46-47).

10.       גרסת נאשם 2 מבולבלת, אינה ראויה לאמון, הסתירות והפירכות בה רבות. באמרתו הראשונה במשטרה (ת/5 מיום 5.7.2001) אמר שמעון כי באותו לילה היה בעיר ומשם הלך לביתו, לא זכר האם נסע עם גיל. כאשר נאמר לו על-ידי השוטר-החוקר, כי גיל מסר גרסה לפיה היו ביחד במקום ההצתה וכי שמעון אף ניסה להניאו מלבצע הצתה - הכחיש וטען שאינו יודע במה מדובר, וכי לא נסע עם גיל במכוניתו. שעה לאחר מכן נערך עימות בין שני הנאשמים (ת/6) ובו חזר גיל בפני שמעון על גרסתו הנ"ל. בשלב זה חזר בו שמעון מהכחשתו ודבק בגרסה ששמע מגיל בעימות, אלא, שכאמור, גרסה זו אינה עומדת במבחן הביקורת. שמעון ניסה להרחיק עצמו הן מגיל והן מהמקרה. פעם אמר כי כמעט ואינו נפגש עם גיל והקשר ביניהם מקרי, ובעימות אמרו שניהם כי הם חברים טובים. שמעון העיד, כי באותו מוצאי שבת נפגש במקרה עם גיל בככר ציון, ואילו לגרסת גיל קבעו את הפגישה מראש (עמ' 83). שמעון טען, כי גיל הסכים להסיעו לביתו, אך הדרך לביתו ברחוב רש"י אינה עוברת דווקא דרך הסמטאות אברמסקי-מאיר, ויש דרך קצרה בהרבה מככר ציון לרחוב רש"י. שמעון טען, כי לא ידע כלל על תוכניות ההצתה של גיל, ולפיכך לא מובן מדוע היה צריך להסיק מבקבוק תמים בידיו של גיל כי הוא מתכוון להצית אש. שמעון טען שוב ושוב, כי נודע לו על התכנית של גיל ממש רגע קט לפני ביצועה, אולם בעימות אמר כי ידע זאת לפני כן (ת/6 גליון 5). כאשר נדרש להסביר סתירה זו אמר שאין לו הסבר (עמ' 38), אולם הדבר כן מתיישב עם דברי שמעון עצמו כי משראה בקבוק בידיו של גיל הבין מיד כי הוא הולך להצית. שמעון אמר בעדותו, כי גיל יצא מהמכונית והוא עצמו נשאר בה מספר דקות, דבר שאינו מתיישב עם עדותו של גיל כי יצא מהמכונית וביצע כל הפעולה תוך פחות מדקה (עמ' 80). גיל אף הוסיף, כי את הבקבוק הסתיר מתחת לחולצתו, ואם הדבר נכון, כיצד ידע שמעון על הבקבוק?!

            שמעון העיד, כי לא ראה אש וכי כשהוצתה כבר היה במכונית, אולם גיל אמר כי מיד אחרי ההצתה מיהרו השניים לעבר המכונית. במקום אחר אמר שמעון כי אחרי ההצתה גיל החל לנסוע לבד ובהמשך אסף אותו למכוניתו.

            שמעון הסביר בבית-המשפט, כי כבש גרסתו ועשה כל מאמץ להרחיק עצמו, שכן הוא לא קשור כלל לסכסוך וחשב שמא אמירת האמת מיד תסבך אותו, אלא שלאור הסתירות הרבות גם גרסתו המתוקנת והמותאמת, אינה אמינה. לא רק שגרסת שמעון שונה באופן מהותי מגרסת העד גולדשטיין, אלא שגרסתו אינה מתיישבת עם הדברים העיקריים בעדות גיל: המפגש בין השניים, הנסיעה, מודעות שמעון לתוכנית, מעשיו של שמעון בעת שגיל יצא מהרכב לכיוון החנות.

11.       גרסתו של גיל אינה ראויה אף היא לאמון. במשטרה כפר תחילה מכל וכל. לאחר שגרסת האליבי שלו הופרכה, שינה טעמו ואמר כי אכן הצית החלון עם פיסת נייר בוער והביע צער עמוק, ורק בהמשך החקירה אמר כי עשה שימוש בחומר דליק. בבית-המשפט עשה מאמץ נוסף להרחיק את שמעון מהאירוע ושוב חזר ואמר ששמעון לא ידע דבר עד ההצתה עצמה, אף ששמעון עצמו כבר אמר שידע לפני כן. נראה כי גיל עשה מאמץ לגונן על חברו שמעון אותו צירף לסכסוך לא לו.

מסקנות

12.       גרסתו של עד הראיה דוד גולדשטיין היא גרסה אמינה ומדויקת. פרטים שראה ומסר מיד התבררו כנכונים ומדוייקים, ועדותו נתמכה, כאמור, גם בהקלטת המשטרה, בה הוא אמר כי הוא רואה שניים פועלים בצוותא להצית אש. שקרי הנאשם 2, גרסתו הכבושה ונסיונותיו הבלתי פוסקים להרחיק עצמו מהאירוע, מהווים אף הם תמיכה בעדות גולדשטיין.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ