הכרעת דין בתיק פ 3735/06

כתב האישום מייחס לנאשם 5 אישומים שעניינם התפרצויות לדירות וגניבת רכוש מתוכן. תחילה כפר הנאשם בכל האישומים, בהמשך הודה בארבעה מהם והמשיך בכפירתו לגבי הרביעי (להלן האישום). הכרעת הדין היא לעניין אישום זה בלבד.

תמצית האישום:

בנובמבר 05, התפרץ הנאשם לדירה ברח' בורוכוב בת-א ע"י שבירת דלת ועקירת סורגים. מהדירה נגנב אקדח, מחשב נישא, שני דרכונים, כסף זר בסכומים נכבדים ותכשיטים יקרי ערך בשווי אלפי דולרים- ראה הודעת מתלונן ת/1. העבירות המיוחסות לנאשם הן התפרצות לדירה, גניבה והיזק לרכוש. הנשק והכסף, כך הוברר מעדות המתלונן, נגנבו מתוך כספת.

ראיות התביעה:

הראיות מתבססות על טביעת אצבע של הנאשם (להלן ט.א) שנמצאה על דלת המובילה מחדר המדרגות לגג הבית. דירת המתלונן נמצאת באותה קומה. הנאשם אינו מתכחש להמצאות ט.א שלו במקום, אך טוען כי באותה תקופה עבד כשליח בחנות וככל הנראה הגיע למקום עם משלוח של מצרכים, למרות שאיננו זוכר שהגיע לאותה כתובת.

עדות המתלונן -

בתאריך הנקוב בכתב האישום, חזר הביתה עם אשתו בשעות הערב. הבחין מיד שהדירה נפרצה וכן ראה שהדלת הפונה לגג פרוצה. הגיש תלונה במשטרה והעלה חשד כי הדירה נפרצה ע"י פועלים העובדים בבניין באחת הדירות.

המתלונן סיפר כי את הכסף במטבע זר, קבלו הוא ואשתו כמתנת חתונה כמה חודשים לפני כן וטרם הספיק להפקידו בבנק. כמו כן אמר כי ביום האירוע, כשהגיעה המשטרה, לא סיפר על גניבת התכשיטים שכן ומי שהפנה תשומת ליבו להיעדרם, היה שמאי שהגיע לדירה לאחר ההתפרצות. את תלונתו הנוספת מסר כעבור כ- 40 יום. ההגנה מבקשת להסתייג מתוספת זו לתלונתו.

עדותו של רס"ל בנימין דוד -

טכנאי מז"פ, העתיק את טביעות האצבע מדלת עץ המובילה לגג שממנו ניתן לפרוץ לדירה. על הדלת נראו סימני פריצה וט.א נמצאו לידם. סימני הפריצה וטביעות האצבע, היו כ- 30-40 ס"מ מתחת לידית הדלת בצד הפונה לחדר המדרגות. העד לא ציין בדו"ח שלו שהיתה סמיכות בין סימני הפריצה לט.א, אך לדבריו, הוסיף פרט זה בשיחה בינו לבין החוקר בתיק והאחרון רשם על כך מזכר הנמצא בתיק התביעה.

ראיה נוספת היא חוו"ד מז"פ, ת/4, על פיה נמצאה "התאמה ב- 12 נקודות השוואה רצופות לפחות", בין ט.א שנלקחו מהדלת לט.א כף היד הימנית של הנאשם.

גרסת הנאשם -

ההגנה התנגדה להגשת הודעת הנאשם משום שלא היתה חתומה על ידי הנאשם והחוקר, ראה עמ' 6 לפרוטוקול.

עדות הנאשם:

מתחילת שנת 05 ועד נובמבר אותה שנה, עבד כשליח בחנות המוכרת דברי מזון. תחום עבודתו היו הרחבות הסמוכים לרח' דיזנגוף. לגבי ט.א אמר: "יכול להיות שהייתי בבנין הזה, בטוח שהיתי שם והבאתי משלוחים. אני יודע שהיתי שם כי ט.א שלי שם. יכול להיות שטעיתי במספר הדירה, אז נגעתי שם, אבל לא פרצתי לדירה." ועוד אמר: "נכון שאין סיבה שאני אגע בדלת המדוברת כי היא לא מובילה לשום בית, ואין עליה מספר. נכון שאני מגיע לדירה אני מצלצל או דופק בדלת. בגלל שאני מגיע עם הסחורה ביד אני נשען עם הסחורה ולכן יש מגע בדלת."

הנאשם אישר כי למעשה שיקר במשטרה בכך שכפר בביצוע כל ההתפרצויות שיוחסו לו.

דיון ומסקנות:

1.          עדותו של המתלונן מקובלת עלי בשלמותה, כולל הסברו מדוע התמהמה להתלונן על גניבת התכשיטים. כמו כן אין בדבריו במשטרה אודות חשדו שההתפרצות בוצעה על ידי פועלים שעבדו בבניין, כדי לתמוך או לשלול את גרסת הנאשם. המתלונן לא היה בביתו בזמן ההתפרצות וחשדו אינו מעלה ואינו מוריד.

2.          הראיה הנסיבתית היחידה נגד הנאשם, היא טביעת אצבע שלו שנמצאה על דלת המובילה לגג וממנה ניתן לחדור לדירת המתלונן. הלכה פסוקה היא כי ניתן להרשיע נאשם על סמך הימצאות ט.א. שלו בזירת העבירה, בהיעדר  הסבר מתקבל על הדעת מצידו להימצאותה במקום. טביעת האצבע, מקימה, בהיעדר הסבר סביר, חזקה שבעובדה נגד הנאשם שעליו החובה לסתור.