ת"א, בש"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
68750-06,70264-06,170852-07,172590-07
09/10/2007
|
בפני השופט:
סובל משה
|
| - נגד - |
התובע:
אורן מן
|
הנתבע:
1. ב.ר. בטון (1986) מפעלי בטון מובא בע"מ
2. תעשיות רדימיקס ישראל בע"מ
|
| החלטה |
1. המשיבות הגישו כנגד המבקש תביעות כספיות בשני התיקים שבנדון ולאחר דיון בבקשות למתן רשות להתגונן שהגיש המבקש נתנה ביום 15.7.07 החלטתי בבקשות.
בהחלטתי, המתייחסת לשני התיקים, דחיתי את טענות המבקש, למעט טענה אחת בגינה נתנה לו רשות להגן בכפוף להפקדה של סכומי התביעות, סך כולל של כ- 515,000 ש"ח.
2. משלא הפקיד המבקש את סכום הפיקדון עד למועד שקבעתי, 15.8.07, הגישה ביום 27.8.07 ב"כ המשיבות בקשה למתן פסק דין בשני התיקים.
בהחלטה האמורה קבעתי, בין היתר, כי בהעדר הפקדה תחשב גם הטענה לגביה נתנה רשות להגן מותנית לנדחית, והמשיבות יהיו זכאיות לעתור למתן פסק דין בכל אחת מהתביעות.
לאור האמור לא היה מקום לבקש את תגובתו של המבקש לבקשה למתן פסק דין והבקשה למתן פס"ד שהוגשה תואמת את ההחלטה, לרבות לעניין אופן חישוב הריבית.
3. בפני שתי בקשותיו של המבקש, האחת לעכב ביצועה של ההחלטה מיום 15.7.07, עד להכרעה בבר"ע שהגיש המבקש לביהמ"ש המחוזי בת"א (בש"א 170852/07).
בקשתו השנייה של המבקש הינה לבטול פסה"ד שניתן ביום 30.8.07 במעמד צד אחד (בש"א 172590/07).
הבקשה לעיכוב הליכים הובאה בפגרה ביום 15.8.07, בפני כב' השופטת ריבה ריב כשופטת תורנית שהורתה להעביר הבקשה לתגובת ב"כ המשיבות, וסירבה להורות על עיכוב ביצוע במעמד צד אחד.
הבקשה בצירוף החלטתה של כב' השופטת ניב לא היו בתיק עת הובאה בפני הבקשה למתן פס"ד ומכל מקום במועד בו נחתם פסק הדין לא היה קיים צו לעיכוב ביצוע.
4. שתי הבקשות קשורות ותלויות זו בזו באופן שאם יעוכב ביצועו של פסה"ד ממילא תהיינה המשיבות מנועות מלפעול עפ"י הפסיקתא החתומה, עד להכרעה בבר"ע. מאידך אם לא יעוכב הביצוע אזי אין שום סיבה שלא לאפשר למבקש לפעול עפ"י הפסיקתא החתומה.
הטענה היחידה של המבקש לעניין הבקשה לבטול פסה"ד הינה כי המשיבות לא טרחו להסביר כיצד חשבו את הסכומים, לאור החלטתי שלא לחייב בריבית ההסכמית אלא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המבקש בבקשתו לא טוען כי החישוב של המשיבות איננו נכון אף לא מציג כל חישוב חלופי מטעמו ולכן טענתו היא טענת סרק.
לבקשה למתן פסק דין צורפה הצהרתה של ב"כ המשיבות המאשרת כי העובדות נשוא פסק הדין תואמות בדיוק את ההחלטה מיום 15.7.07.
הבקשה לבטול פסק הדין נדחית בזאת.
5. באשר לבקשה לעיכוב הליכים, תקנה 466 לתקנות סדה"א קובעת את הכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים.
פסה"ד הינו חיוב כספי ואין למבקש טענה לפיה אם ישלם למשיבות לא יוכל להיפרע למקרה וערעורו יתקבל, אלא טוען המבקש כי יש לו סיכוי טוב שערעורו יתקבל וכן טוען שאין ביכולתו להפקיד את הסכום שנקבע דבר שיגרום לסגירת דלתות ביהמ"ש בפניו.
ב"כ המשיבות טוענת בתגובתה כי אין חשש כי אם יתקבל הערעור לא תוכלנה המשיבות להשיב למבקש את הסכומים, אם ישלם וכן שאין לבר"ע שהגיש סיכוי להתקבל ומטרתה הינה אלא לדחות את הקץ.
עוד מפנה ב"כ המשיבות לטענותיו של המבקש במסגרת בקשה שהגיש לבטול עיקול זמני שם טען כי המשיבה הינה חברה בעלת חוסן כלכלי וכן שאיננו מנהל משרד עורכי דין אלא משתמש בחדר במשרדו של פרקליטו כך שאין בתשלום פסה"ד כדי לפגוע בעסקיו.
6. לא מצאתי שיש לחרוג מהכלל הקבוע בתקנה 466 שכן המבקש לא הרים הנטל להוכיח כי ראוי לסטות מהכלל וכי מאזן הנוחות הכולל נוטה לטובתו.