החלטה בתיק ת"פ 8870-08

1.       זוהי החלטה בבקשתו של הסנגור, כי אורה על ביטולו של כתב האישום שהוגש נגד מרשו, שוטר במשטרת ישראל, בשל הטרדה מינית, משום הטענה בדבר "אכיפה בררנית" כלפי הנאשם, שכתוצאה ממנה הופלה לרעה לעומת נאשמים אחרים כמוהו, או כאלה שהתנהגותם הניטענת עלתה בשיעור חומרתה על זו שלו, ע"י הגשת כתב האישום נגדו שלא במסגרת הדין המשמעתי הנוהג במשטרה, אלא בפני בית משפט של פלילים.

2.       ואלה, בקצירת האומר, העובדות הניטענות בכתב האישום נגד הנאשם:

          א.       הנאשם, יליד 1959, משרת כנגד בכיר (רס"ב) במשטרת ישראל. לעת האירוע

נשא דרגת רס"מ, ושירת במרכז שירות לאזרח במרחב ציון.

          ב.       במהלך חודש אוקטובר 2007, התקשר הנאשם אל המתלוננת, ששירתה

במסגרת "שירות לאומי" בענף תביעות נוער במחוז ירושלים, ושוחח עימה

אודות נושאים בעלי גוון מיני, זאת, על אף שניתקה את השיחות מספר

פעמים, ועל אף שהבהירה לו כי חשה שלא בנוח עם הנאמר על ידו, ואינה

מעוניינת להשיב על שאלותיו.

          ג.        בין היתר שאל הנאשם את המתלוננת אם אחת מחברותיה היא בבתוליה,

אם היא עצמה מקיימת יחסי מין ו"לאיזה מצבים אינטימיים הגיעה", מה

גודל ישבנה וחזה של אימה (של המתלוננת - ח.ל.), האם חברה מחברותיה

של המתלוננת מקיימת יחסי מין, ואם בעלה "גומר לה בפנים", והאם במהלך

שהותה יום אחד בתל-אביב עם חברתה, ניאותו היא וחברתה, שנסעה עימה,

לקיים יחסי מין עם בני החבורה שהיו עימן. 

          ד.       הנה כי כן, שלוש מהאמירות סבו סביב מי שאינה המתלוננת, בעוד שתיים

בלבד מהן, השניה והאחרונה, התייחסו ישירות לפעילות מינית, אפשרית, של

המתלוננת.

3.       אכיפה בררנית, במובחן מאכיפה חלקית (העשויה להיות עניינית ומותרת בנסיבות מסויימות), יכול ותהא נעוצה בהתנהגות מכוונת וזדונית של הרשות בעת האשמתו של אדם (אין טענה כזאת במקרה שבפני), ויכול שתהא תולדה של החלטה החורגת בבירור ממתחם הסבירות.