א. המבקשים הגישו ביום 4.1.12 בקשה לתיקון בקשתם לאישור תביעתם מיום 18.11.11 כתובענה ייצוגית, וזאת מכיוון שבתאריך 1.1.12 נכנס לתוקפו תיקון מס' 30 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, שהוסיף לחוק זה את סעיף 13 ח', כאשר סעיף 13 ח' (ב) (1) קובע כי עוסק המספק טובין או שירותים שנקבע להם תאריך לתשלום בידי צרכן, לפי דין - לא יהא רשאי לגבות מצרכן עמלה לגבי אותם טובין או שירותים.
ב. אבהיר כאן שבקשת האישור שהוגשה מתייחסת לעמלת דלפק בסך 5 ש"ח הנגבית במסופי המעבר היבשתיים שבשליטת המשיבה על ידי חברת צ'ינג' פלייס בע"מ בגין הנפקת שוברי אגרת מעבר (או הזמנתם באתר האינטרנט שלה) ותשלום אגרות אלה בדלפקים שבמסופים במקום בבנק הדואר.
סעיף 13 ח' (א) מגדיר "
עמלה" - תשלום בשל פעולה הנעשית לשם חישוב או קביעה של חיוב בשל דרך תשלום החיוב ...".
טוענים המבקשים שבינם לבין המשיבה חלים יחסי "
עוסק" ו"
צרכן" כמשמעותם כחוק, הגם שהמשיבה היא תאגיד סטטוטורי, אך היא גם מתפקדת ומתנהלת כ"עוסק".
לטעמם של המבקשים, בהסתמך על פסיקה, המונח "
עוסק" יכול לחול גם על המדינה ורשויותיה כשענין לנו בפעולה מסחרית -פרטית.
לדעת המבקשים המשיבה היא בגדר "
עוסק" ובפרט כשהיא גובה את אגרת המעבר, ולרבות את "
עמלת הדלפק" נשוא הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
המבקשת מס' 1, כך נטען, עברה במסוף נהר הירדן לכיוון ירדן ביום 2.1.12 לאחר שבילתה את חופשת ראש השנה עם משפחתה וחזרה ללימודים.
מכאן שהמבקשת מס' 1, לפי הנטען, עונה על דרישת "
העילה האישית" בתקופה שלאחר כניסת תיקון החוק לתוקפו.
בסיכום טוענים המבקשים שהצורך בתיקון המבוקש התעורר נוכח השינוי הנורמטיבי והוא נחוץ לבירור המחלוקת.
ג. המשיבה מתנגדת לבקשה ורואה בבקשת התיקון ניסיון פסול לעריכת מקצה שיפורים בבקשת האישור "תוך כדי תנועה" מעשה שלפי ההלכה הפסוקה אין להתירו, מה גם שהתיקון האמור לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, פורסם ברשומות עוד ביום 11.8.11, כחודש
בטרם
הוגשה בקשת האישור.
עוד ובנוסף סבורה המשיבה שיש לדחות את בקשת התיקון לגופה הואיל והפרט
היחיד
בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שמכוחו ניתן להגיש בקשה לאישור כנגד רשות להשבת סכומים שנגבו "
כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" (וזו, לטענתם, תובענת המבקשים לפי הגדרתה) - הינו פרט 11 לתוספת השניה.
מוסיפה המשיבה, שבקשת אישור זו הוגשה לפי סעיף 5 (ב) (2) לחוק תובענות ייצוגיות לבית המשפט לעניינים מינהליים, בשעה שעילה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, מצויה בנסיבות המקרה מחוץ לגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים.
לכן, כך נטען, אין המבקשים רשאים לתקן את בקשת האישור ולהוסיף עילה לפי חוק הגנת הצרכן (מכח פרט 1 לתוספת השניה) וזאת אפילו היה ממש בטענתם כי בעניין גביית עמלה הדלפק יש לראות את הרשות כ"עוסק".
ד. על אחת כמה וכמה, כך טוענת המשיבה, אין להתיר את התיקון המבוקש כאשר המשיבה כלל אינה גובה את עמלת הדלפק אלא צד שלישי שהמבקשים כלל לא טרחו לצרפו.
מציינת המשיבה שהמבקשים עצמם מודים שאת שוברי אגרות המעבר ניתן לקבל
ללא
תשלום עמלת דלפק בסניפים מרכזיים של בנק הדואר ולשלם על ידי השובר את אגרת המעבר ללא תוספת עמלה.
המשיבה מדגישה שעמלת הדלפק נגבית בגין שירות מיוחד שמועמד במסופים לרשות אלה המגיעים ישירות למסוף (לעתים גם בשעות חריגות) מבלי שדאגו להסדיר את תשלום אגרת המעבר (ללא עמלה) בדואר, ומדובר בעמלה של 5 ש"ח הנגבית על ידי חברת צ'ינג' פלייס בע"מ בגין תשלום אגרת המעבר בדלפקים שבמסופים.
ה. הואיל וטענת המבקשים היא שהמשיבה בחרה לשנות את שיעור אגרת המעבר בהטילה על הנוסעים תוספת של 5 ש"ח במסווה של עמלת דלפק וכי על המשיבה להחזיר כספים אלה לחברי הקבוצה, סבורה המשיבה שהפרט היחיד עליו מתבססת התביעה הוא פרט 11 בתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות: השבת סכומים שגבתה רשות שלא כדין (מס, אגרה או תשלום חובה אחר). לכן הוגשה בקשת האישור לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.
ו. מוסיפה וטוענת המשיבה שבקשת התיקון הוגשה כמעט ארבעה חודשים לאחר שהוגשה בקשת האישור המקורית, וימים מספר לפני המועד שנקבע להגשת תשובת המשיבה לבקשת האישור, ועוד נטען שהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ללא הסבר, ובוודאי ללא הסבר מניח את הדעת לאיחור המופלג, והרי התיקון לחוק הגנת הצרכן פורסם ברשומות עוד ביום 11.8.11 כחודש בטרם הוגשה בקשת האישור, ואין הסבר לאיחור.
ז. עוד טוענת המשיבה שגם אין לקבל את טענת המבקשים שלא ייגרמו נזק או טירחה למשיבה שהרי במועד הגשת בקשת התיקון (4.1.12) עמדו לרשות המשיבה רק עוד 11 יום להגשת תשובתה לבית המשפט, והמשיבה כמעט והשלימה את הכנת תשובתה לבקשת האישור המקורית, וזאת על פני עשרות עמודים. עוד טוענת המשיבה שבקשת התיקון מהווה נסיון פסול לערוך מקצה שיפורים בבקשת האישור "תוך כדי תנועה" ואין להתיר זאת לפי פסיקת בית המשפט העליון.