החלטה בתיק ת"א 5289-08 - פסקדין

1.         בפני מונחות שתי בקשות מטעם הצדדים.

האחת, עתירת הנתבעת להורות על פסילת חוות דעתם של המומחים פרופ' מנחם שדה, נוירולוג, וד"ר איתן חבר, פסיכיאטר, אשר מונו כמומחים רפואיים מטעם בית המשפט לבדיקת התובע בגין פגיעתו בתאונת דרכים מיום 6.3.05, נשוא התובענה.

לחילופין, עותרת הנתבעת למינוי מומחים רפואיים תחתם ולחילופי חילופין עותרת היא למינוי מומחים רפואיים נוספים על המומחים שמונו כאמור.

הבקשה השניה, היא עתירת התובע להתיר לו משלוח שאלות הבהרה למומחים.

הבקשות, באות לאחר שניתנו חוות דעת המומחים, במסגרתן נקבעה נכותו הנוירולוגית הצמיתה של התובע בשיעור של 100% ונכותו הנפשית הצמיתה בשיעור של 50%, וכן לאחר שנחקרו המומחים על חוות הדעת.

הבקשה לפסילה ולחילופין למינוי נוסף-

2.         תמצית טענות הנתבעת הינה כי המדובר בחוות דעת תמוהות, שאינן מתיישבות עם מיעוט התיעוד הרפואי האובייקטיבי ועם קלות החבלה, הכוללות התייחסות מוטעית לאמור במסמכים הרפואיים, ואשר המומחים בחקירתם עמדו עליהן ללא פשרות.

הנתבעת מפנה לפרוטוקול החקירות ממנו עולה לשיטתה כי בקשתה מוצדקת, ומצביעה על העדר ראיות כלשהן למצבו הנטען של התובע ולקביעות הרפואיות שנעשו ע"י המומחים ועל העדר רצינות הבדיקות שבוצעו על ידם.

עוד טוענת הנתבעת כי תאור מצבו של התובע, לרבות ההתקפים האפילפטיים, בא מפיהם של רעייתו שהינה רופאה נוירולוגית, ושל בנו, אשר אף הוא רופא, היודעים לבטח כיצד לתאר את הסימפטומים הרצויים.

3.         התובע מתנגד לבקשה ובתגובתו מפרט את עמדתו תוך ניתוח הראיות הקיימות וחקירות המומחים.

מלבד האמור, טוען התובע כי אין כל דופי בקביעות המומחים, אשר ניתנו על יסוד בדיקותיו, לרבות ביצוע אבחון נוירופסיכולוגי אובייקטיבי לחלוטין, ועל יסוד כלל החומר הרפואי הקיים בעניינו. לעמדתו אין כל יסוד לחשש הנתבעת באשר לאמיתות התלונות וליסודיות ורצינות הבדיקות, ולראיה, המומחה פרופ' שדה בדק את התובע פעמיים, ד"ר חבר בדק את התובע פעמיים בטרם נתן את חוות הדעת ואף הפנה את התובע לאבחון נוירו פסיכולוגי מקיף.

מכל מקום, בסופו של יום, טוען התובע כי קביעת דרגת הנכות נתונה ממילא להחלטתו של בית המשפט, שתינתן לאחר שמיעת העדויות ומכלול הראיות בתיק, ומחלוקת על שיעור הנכות אינה מהווה טעם מוצדק לפסילת חוות דעת מומחה או מינוי נוסף.

4.         בפתח הדברים, מצאתי להבהיר כי בקשה זו עניינה אך בשאלה האם ישנו מקום לפסילת המומחים (או לעתירות החילופיות), שאלה הנבחנת עפ"י מבחן היכולת לקבלת הכרעה על יסוד חוות הדעת שניתנו וחקירות המומחים, מבלי להידרש בשלב זה לתוצאותיה, ואין זה המקום לבצע ניתוח רפואי-משפטי מדוקדק אשר סופו בהכרעה לגופו של עניין בהערכת מצבו הרפואי של התובע וקביעת הקשר הסיבתי.

מקומו של ניתוח הראיות לפרטיהן, עת הראיות כוללות כמובן גם את חוות דעת המומחים ועדויותיהם בהתייחס אליהן, אינו אלא במסגרת מתן פסק דין סופי בתובענה, שכן, בהיותו הפוסק האחרון, מסורה הכרעה סופית כאמור, הן באשר לקביעת מצבו הרפואי של התובע, שיעור נכותו והקשר הסיבתי, להכרעת בית המשפט, אשר רשאי לשם קביעתו לקבל את חוות הדעת באופן מלא או חלקי, או אף לדחותה.

לפיכך, הדיון בבקשה זו יתמקד בשאלה היחידה העומדת על הפרק, והיא האם בהעדרן של חוות דעת חלף אלה הקיימות, או בהעדר חוות דעת נוספות על הקיימות, לא יהא בידי בית המשפט להכריע במחלוקת.

5.         לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה, וכן בכלל החומר המצוי בתיק, וכאמור מבלי להידרש לשאלת ההכרעה הסופית בעניין מצבו הרפואי של התובע, לא מצאתי מקום בנסיבות העניין להיעתר לבקשה, בין אם ע"י פסילת מי מהמומחים או מינוי מומחים נוספים על פניהם.

תחילה אתייחס לכלל הטענות שעניינן בחשש הנובע מהיותו של המשיב "קולגה", לרבות בשל העובדה כי רעייתו הינה רופאה נוירולוגית ובנו אף הוא רופא.

טענות מסוג זה, מטבע הדברים הינן בעלות אופי חמקמק ולפיכך בחינת מידת האובייקטיביות בה נקטו המומחים תעשה על יסוד אופן הבדיקות ומהותן.

באשר לחוות דעתו של ד"ר חבר, המומחה העיד מפורשות כי לקח בחשבון את מקצועם של התובע ובני משפחתו ומסיבה זו אף הקשה ועמד על ביצוע הבדיקה פעמיים, במקום פעם אחת כמקובל, כי השקיע בו יותר בבדיקות משנוהג לעשות בנבדקים אחרים, ואף שלח את התובע לביצוע מבחנים נוירופסיכולוגיים.  הן ד"ר חבר והן הפסיכולוגית הקלינית נעמי גבע, במסגרת המבחנים הנוירופסיכולוגיים, נתנו דעתם לנושא ולפיכך הפיקו לעמדתם תוצאות אמינות (כך למשל מציינת הגב' גבע בבדיקתה כי רעייתו של התובע לא יזמה מסירת מידע אלא כאשר נשאלה, ואף ד"ר חבר העיד כי לאחר התהליך שננקט, אינו סבור שישנה בעיית אמינות).