החלטה בתיק רע"א 2339/04 - פסקדין

1.        ביום 17.9.03 הוגשה בלשכת ההוצאה לפעול בתל-אביב בקשה למימוש משכון כנגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת), הרשומה כבעלת הבית, הידוע כחלקה 148/2 בגוש 6496 (להלן: הבית), בסכום של 1,527,184 ש"ח (תיק הוצאה לפועל מס' 01-83128-03-8).

2.        המבקשים הגישו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו המרצת פתיחה למתן פסק-דין הצהרתי, אשר יצהיר על בטלותו של הסכם הלוואה ומשכנתא וכן להורות על מחיקת המשכנתא לטובת המשיבה, שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין בתל-אביב, על ביתם של המבקשים, הרשום על שמה של המבקשת, כאמור.

3.        במסגרת המרצת הפתיחה, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.

4.        בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ש' דותן) דחה, ביום 4.2.04, את הבקשות למתן צווים זמניים. בית-המשפט המחוזי קבע, על-פי הנסיבות שהוכחו בפניו, כי המבקשים חתמו על הסכם ההלוואה, הנושא תאריך 5.11.02, לאחר שבנק משכן, בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, לו חבו המבקשים מאות אלפי שקלים, החל בהליכי מימוש משכנתא שהוטלה על ביתם. עוד נקבע, כי המבקשים פנו לאדם בשם רבינוביץ, שאף הוא עוסק במתן הלוואות חוץ בנקאיות ולוו ממנו 258,000 ש"ח, אולם הלוואה זו לא הועילה כדי להסיר את איום הפינוי. לפיכך, פנו המבקשים למשיבה וקיבלו ממנה 744,000 ש"ח, אשר חלקם שימשו לפירעון חובם לבנק משכן וחלקם הועבר למיכאל רבינוביץ. המבקשים התחייבו לפרוע את ההלוואה ביום 4.1.03. לאחר שלא עלה בידי המבקשים לפרוע את חובם למשיבה, נכרת בין הצדדים הסכם חדש, הפורש את התשלומים, אולם גם הסכם זה הופר על-ידי המבקשים. כך, עד עתה, לא פרעו המבקשים את חובם או חלק ממנו והפרו את כל התחייבויותיהם ביחד למועדי התשלום.

5.        לטענת המבקשים, הם חתמו על הסכמי ההלוואה מחמת אילוץ ולא הבינו את תניות ההסכם. המבקשת טענה, כי לא ידעה על מה היא חותמת, שכן פעלה תחת לחץ.

6.        בית-המשפט המחוזי התרשם, כי לא כך היו פני הדברים. אלא, שהמבקשים היו נתונים במצוקה בשל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם על-ידי בנק משכן ולכן פנו למשיבה לבקש הלוואה. כמו-כן נקבע, כי טענתם, כאילו סברו שמדובר בבנק, אינה משכנעת נוכח העובדה, שהמבקש הינו איש עסקים, אשר נטל בעבר הלוואות. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי טענתו של המבקש, לפיה מאות אלפי שקלים מסכום ההלוואה שולמו כביכול למתווכים, אינה אמת וכי הסכומים הנטענים שימשו לכיסוי הלוואות קודמות שנלקחו ממלווים שאינם מוסדות בנקאיים.  

7.        מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שבים המבקשים על טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת המבקשים הוא, כי בהלוואות חוץ בנקאיות חלה חובת גילוי מוגברת בשל אופי ההלוואות והמלווים לפי סעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: חוק הסדרת הלוואות). לטענתם, המשיבה הפרה את חובה זו החלה עליה, כאשר לא נתנה למבקשים, למרות בקשתם, עותק מההסכם והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתם. כמו-כן, טוענים המבקשים, כי נציג המשיבה, מר אדם גרוסמן (להלן: גרוסמן) היה מודע למצוקה הכספית וללחץ הנפשי של המבקשים ולמרות בקשתם לקבל את נוסח ההסכם על-מנת לעיין בו טרם החתימה עליו, נמנע גרוסמן מלעשות כן. עוד מוסיפים וטוענים המבקשים, כי המשיבה הפרה את חובתה לגלות פרטים מהותיים וכי לא נערך גילוי נאות של תנאי ההסכם. לטעמם, המשיבה הפרה את הוראת סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הפרה את סעיף 39 לחוק החוזים וכי התנהגותה עלתה כדי עושק כמשמעו בסעיף 18 לחוק החוזים.  

8.        מנגד, תומכת המשיבה בהחלטת בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, במסגרת תיק המימוש הראשון, הוענקו לחייבים ארכות להסדר חובם, טרם הוגשה הבקשה לצו פינוי, ולמרות התחייבויותיהם להסדיר את חובם, הם לא עמדו בהתחייבויותיהם. כמו-כן, טוענת המשיבה, כי המבקשים סילקו לבסוף את ההלוואה הראשונה ובכך פדו את המשכנתאות שנרשמו באמצעות כספי המשיבה. לטענת המשיבה, היא טרחה והקפידה להסביר היטב ובאופן ממצה למבקשים את כל הכרוך בנטילת ההלוואה לרבות פירוט מדויק של מנגנון ההצמדה והריבית ועל תוצאות הפרת ההסכם. המשיבה מוחה על הצגת המבקשים כמי שנוצלו על-ידה, שכן כאשר הם היו זקוקים לסיוע כספי לשם פדיון המשכנתאות ולשם ביטול הצו לפינויים מביתם, הם בחרו במשיבה. לסיום, מוסיפה וטוענת המשיבה, כי תנאי ההלוואה צוינו באופן מפורש וברור הן בהסכם ההלוואה והן בלוחות הסילוקין.     

9.        לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

10.      הלכה שיצאה מלפני בית-משפט זה קובעת, כי:

"... אף שעיכוב ביצוע פסק-דין כספי בשל קושי הכרוך במימוש בטוחות הינו אפשרי, הדבר לעולם יהווה חריג שבחריג"

           ובהמשך-

"...ככלל, הצורך לממש נכסים לשם קיום חוב כספי לא יוכר כשלעצמו כסיבה מספקת לעיכוב ביצוע.... אולם הוכרו לצורך כך נסיבות בלתי רגילות, בעלות חומרה מיוחדת מעבר להכבדה הכרוכה במכירת נכסים, למשל כאשר מכירת נכס מעוקל עלולה להביא להתמוטטות כלכלית של החייב, או מקום שמדובר במכירת בית מגורים." (ראו ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב) ואח', פ"ד נו (4) 178, בעמ' 183).

11.      אשר לעניינם של המבקשים - ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי התביעה המתנהלת בפני בית-המשפט המחוזי, ואפילו סברתי כי הסיכויים מאוזנים, שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשים אם יימשכו ההליכים המתנהלים נגדם, בשלב זה, אם לא יינתן עיכוב ביצוע, לבין הנזק שייגרם למשיבה, אם יינתן עיכוב ביצוע ההליכים, כך שיימנע ממנה החזר החובות, ידה של המשיבה על העליונה. שכן המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית, המחזקת את סיכויים לזכות בתביעה. המבקשים אינם תומכים טענותיהם בראיות כלשהן, אלא מעלים אותן בבקשתם בלבד. כמו-כן, כפי שקבע בית-המשפט המחוזי, המבקשים עשו דין לעצמם, ועד עתה לא עמדו בהתחייבויותיהם להסדרת החובות ולא שילמו את התשלומים שהושתו עליהם. יתרה מכך, אשר לנזק, המבקשים לא הרימו את הנטל ולא הראו, כי אם לא ייעתר בית-משפט זה לבקשתם, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, אשר ניתן יהיה להטבה על-ידי פיצוי כספי, אם יזכו בתביעתם.

           אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע ההליכים נדחית.

           בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"ד בתמוז תשס"ה (21.7.05).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: