לפני בקשה למתן רשות לצרף את המשיבה 1 כנתבעת בתביעה שהגישו המבקשות בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת.א. 4070/05, להלן:
"התביעה"), כמתחייב מהוראת סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן:
"הפקודה"), לפיה
"משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".
רקע
1. המבקשות הפעילו חנויות למכירת תכשיטים ושעונים בבתי הכל-בו של המשיבה 1 (להלן:
"המשביר" או
"החברה"), בהתאם להסכמי הפעלת חנויות שנחתמו בין הצדדים. בהסכמים אלו נקבע כי הפדיון בגין מכירת מוצריהן של המבקשות ייעשה בקופות המשביר, וכי אחת לחודש, תשלם המשביר למבקשות את התמורה עבור הפדיון, בניכוי העמלה לה היא זכאית לפי ההסכמים, ובניכוי מקדמות שתשולמנה למבקשות עד למועד ההתחשבנות.
2. ביום 1/3/05 הגישו המבקשות את התביעה נושא הבקשה שבכאן, שהועמדה על סך של 6,585,752 ש"ח, ושעניינה, על-פי האמור בכתב התביעה, בכספי פדיון המכירות של המבקשות, אשר שולמו בכרטיסי אשראי בקופות המשביר "ונלכדו" ברשת השעבודים שנפרשה לטובת הבנקים הנושים על כלל הכספים המגיעים למשביר מחברות כרטיסי האשראי.
3. התביעה מופנית כלפי מספר קבוצות של נתבעים.
הנתבעים 1 ו-2, בנק לאומי לישראל בע"מ ובנק הפועלים בע"מ (להלן:
"הבנקים"), הם נושיה העיקריים של המשביר. לידיהם הועברו כספי פדיון המכירות של המבקשות שבוצעו בכרטיסי אשראי, וזאת מכוח שעבודים, אשר לטענת המבקשות נוצרו לטובתם על כספים אלה, שלא כדין ותוך העדפת מרמה.
הנתבעות 3-4, לאומי קארד בע"מ וישראכרט בע"מ, הן חברות אשראי הנמצאות בשליטתם המלאה של הבנקים (להלן:
"חברות האשראי"). באמצעותן נסלקו תשלומים ששולמו בכרטיסי אשראי בחנויות המשביר, ובכללם תשלומים בגין מכירותיהן של המבקשות, והועברו לידי הבנקים.
קבוצה שלישית של נתבעים כוללת נושאי משרה במשביר, אשר לטענת המבקשות אחראים מתוקף מעמדם ותפקידם לפעולות ולמחדלים מצד החברה, שהובילו לנטילתם כביכול של כספי פדיון המכירות מידיהן של המבקשות. עם קבוצה זו נמנים הנתבעים 5 ו- 6, עו"ד ד"ר מאיר ליפא ומר דוד ברודט, אשר כיהנו במועדים הרלוונטיים לתביעה כחברי דירקטוריון המשביר, כחברי הוועד הממונה של קואופ הריבוע הכחול אגודה שיתופית לשירותים בע"מ, בעלת השליטה במשביר, וכנאמנים בשלב הקפאת ההליכים (יחד עם כבוד השופטת בדימוס מ' פורת). נתבע מס' 7, מר יעקב ליפשיץ, כיהן כיו"ר דירקטוריון המשביר מיום 31/10/00 ועד תחילת חודש נובמבר 2002. נתבע מס' 8, מר עמיקם בן צבי, שימש כמנכ"ל המשביר ערב הקפאת ההליכים ולאחר מכן, מונה למנהלה המיוחד. מר אודי ניר, נתבע מס' 9, שימש כסמנכ"ל במשביר עד לתחילת תקופת הקפאת ההליכים, ובמהלכה, המשיך לכהן בתפקיד דומה בחברה.
אחרונה ברשימת הנתבעים היא המשביר, כאשר צירופה לתביעה מותנה, כאמור, באישור בית המשפט של פירוק. הטענה המונחת ביסוד התביעה, ככל שהיא נוגעת למשביר, הינה כי המשביר פעלה כשלוח מטעמן של המבקשות בגביית כספי מכירותיהן, אשר שולמו, בהתאם להסכמים, בקופותיה, וכי כספים אלה הוחזקו בידיה בנאמנות עבורן.
טענות המבקשות
4. המבקשות סבורות כי אי-צירוף המשביר לתביעה יגרום לפיצול הדיון ולכפל התדיינות בנושא, על בזבוז המשאבים הכרוך בכך, והסיכון שינתנו החלטות הסותרות זו את זו. מורכבות העניין וריבוי המחלוקות העובדתיות בין הצדדים מחייבים, לדעתן, ניהול הליך של תביעה רגילה, לרבות גילוי מסמכים, מענה על שאלונים, הבאת עדויות וחקירת עדים.
5. המבקשות מוסיפות וטוענות כי תביעתן היא קניינית באופייה, באשר היא מתייחסת לזכותן הקניינית או המעין-קניינית בכספי פדיון המכירות, בשל זכות עקיבה שיש להן על כספי נאמנות אלה ובשל דיני עשיית עושר ולא במשפט. המבקשות מציינות כי תביעות שעניינן זכויות קנייניות, אשר נשללו שלא כדין, אינן באות בגדרו של סעיף 267 לפקודה.
6. כמו כן, לטענתן, חלק נכבד מן התביעה נוגע לאחריות הנתבעים לשורה של פעולות ומחדלים, בהם: שעבוד כספי פדיון המכירות של המבקשות שלא כדין; אי-גילוי דבר קיומם של השעבודים מבעוד מועד; הצגת מצגים כוזבים לגבי יכולת הפירעון של המשביר; יצירת מצגים לפיהם הכספים הללו מוחזקים בידיה הנאמנות של המשביר; הכשלת הסדר סליקה עצמית; והעברת כספי פדיון המכירות אל הבנקים לפני שניתן צו הקפאת ההליכים ולאחריו. כתוצאה מכל אלה, טוענות המבקשות, נשללו מידיהן כספי פדיון המכירות ונגרמו להן נזקים נוספים הנתבעים בתביעה זו, ואילו סעיף 267 לפקודה אינו חל על תביעות נזיקיות.
7. עוד טוענות המבקשות כי התביעה עוסקת בהעברות כספים שבוצעו
במהלך תקופת הקפאת ההליכים. בעניין זה יש, לטענתן, להחיל עקרון דומה לעקרון הנקוט לגבי תביעות לחוב שנוצר במהלך הפירוק, ולומר כי סעיף 267 לפקודה אינו חל על התביעה.
תגובת המפרקים הזמניים לבקשה
8. מנגד, מצביעה המשביר, באמצעות המפרקים הזמניים, על כמה וכמה טעמים לדחיית הבקשה.
9. המפרקים הזמניים מלינים על כך שהמבקשות צרפו את המשביר לתביעתן טרם שביקשו את אישורו של בית המשפט, כנדרש בסעיף 267 לפקודה, והם טוענים כי די בטעם זה כדי לדחות הבקשה.
10. זאת ועוד. הסכום הנתבע, לטענת המפרקים הזמניים, נסוב כל כולו על חוב שנוצר
לפני הקפאת ההליכים ואף נכלל בתביעת החוב שהגישו המבקשות ביום 22/4/04 (נספח א' לתגובה). לטענתם, סעיף 267 לפקודה פורש בפסיקה באופן שניתנה עדיפות לבירור תביעות-חוב לפני המפרק על-פני בירורן בהליך של תביעה רגילה בבית-משפט. למעלה מכך, טוענים המפרקים הזמניים בתגובתם כי התביעה מצריכה הכרעה בתוקפם של שעבודים, וסוגיה זו מצויה בסמכותם הייחודית של המפרק הקבוע ושל בית המשפט של פירוק.
11. כן טוענים המפרקים הזמניים, כי הטענות המועלות בתביעה כבר נטענו בבקשות קודמות שהגישו המבקשות בתיק הפירוק במשך תקופת הקפאת ההליכים ואשר נמחקו לבקשתן (בש"א 21490/02 ובש"א 21491/02, נספחים יג'-יד' לכתב התביעה). יתרה מזו, הטענה לקיומם של יחסי נאמנות בין הצדדים נדחתה על-ידי בית-משפט זה בנסיבות דומות, במסגרת שתי בקשות שהגישו זכיינים אחרים של המשביר בתיק הפירוק (בש"א 10677/03
ריקושט 3000 בע"מ נ' המשביר הישן בע"מ (בפירוק זמני) ואח' ובש"א 21771/02
סקאל דיוטי פרי בע"מ נ' המשביר לצרכן ישראל בע"מ ואח', נספחים ג'1-ג'2 לתגובה). טענות נוספות המועלות בתביעה והנוגעות, בין היתר, להעדפת מרמה ולתפקודם הלקוי של נושאי משרה במשביר בתקופה המדוברת, נחקרות כעת על-ידי המפרקים הזמניים ותקבלנה מענה בדו"ח מקיף שיוגש.
12. לבסוף, טוענים המפרקים הזמניים כי נוכחות המשביר בתביעה אינה נחוצה כלל, וכי מכל מקום, בית המשפט שלפירוק הוא הפורום הנאות לדון בתביעה, שכן הוא זה המכיר את כל העובדות והשיקולים הרלוונטיים לצורך בירורה.
תשובת המבקשות
13. בתשובתן לתגובת המפרקים הזמניים לבקשה, חוזרות המבקשות וטוענות כי התביעה נושא הבקשה נשענת על עילות שאינן בנות-תביעה בפירוק ושאינן נזכרות כלל בתביעת החוב שהגישו למפרקים הזמניים ביום 22/4/04. המבקשות מדגישות כי המפרקים עדיין לא החלו לדון בתביעת החוב, וככל הנראה, לא יחלו בכך עד אשר ימונה מפרק קבוע לחברה. במצב דברים זה, מן הראוי, לשיטתן, לאפשר את הדיון בחוב במסגרת התביעה.
14. המבקשות מציינות כי נודע להן על ההחלטות שניתנו בעניין ריקושט ובעניין סקאל הנ"ל מפי אחד המפרקים הזמניים, עו"ד קנטור, רק ביום 13/3/05, לאחר שהוגשה תביעתן. על כל פנים, לטענת המבקשות, אין בהן כדי להוות הכרעה בסוגיות המתעוררות מן התביעה, והן מפנות בהקשר זה להחלטה אחרת שניתנה בתיק הפירוק, בעניין דלתא, שם הגיע בית המשפט למסקנה שונה ומצא כי אכן שררו יחסי נאמנות בין חברה זו ובין המשביר (בש"א 20964/03
המשביר לצרכן לישראל בע"מ (בפירוק) ודלתא טקסטיל שיווק בע"מ נ' עו"ד ישראל קנטור - מנהל מיוחד ואח', נספח ג' לתשובה).