עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
2540-05
15/05/2012
|
בפני השופט:
מיכל רובינשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
יואב שפיר
עו"ד חנן כהן
|
הנתבע:
המועצה האזורית לב השרון
עו"ד וילצ'יק
|
| החלטה |
ביום 14.2.12 הובאה בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בתיק ביום 21.8.2006 בעניין חיוב העותר (המבקש כאן) בדמי השתתפות בגין סלילת רחובות ובגין הנחת צנרת בישוב גנות הדר.
פסק הדין דחה את העתירה.
טענות המבקש, כפי שעולות מהבקשה לביטול פסק הדין, הן כי פסק הדין הושג במרמה; התגלו ראיות חדשות שיש בכוחן לשנות את תוצאת פסק הדין וכן כי נפל פגם בייצוג המשפטי של המשיבה. לפיכך יש לבטל את פסק הדין ולדון בעתירה מחדש לאור טענות אלה לרבות הראיות החדשות.
ביום 14.3.12 קבעתי כי על המשיבה להגיב לבקשה עד ליום 15.4.12.
בתגובתה העלתה המשיבה טענת סף לפיה בקשה זו הוגשה בשיהוי ניכר, שנים לאחר שפסק הדין הפך חלוט .
עוד טוענת המשיבה בתגובתה שהוגשה ביום 5.4.12 כי פסק דין זה הינו אחד מיני פסקי דין והחלטות רבות של בתי משפט שונים שדנו בחיובים שהטילה המשיבה על בעלי חלקות סמוכות לחלקות העותר בגין עבודות פיתוח שבוצעו במושב גנות הדר בשנית 1999-2004, בהם הועלו טיעונים עובדתיים ומשפטיים דומים לאלה שהעלה העותר, לרבות בבקשה זו, ואלה נדחו על ידי בית המשפט.
כך למשל בעת"מ 1612/06 שילה מלצר ואח' נ' המועצה האזורית לב השרון (25.4.07) דחה כב' השופט ישעיה את העתירה וביהמ"ש אישר את חוקיות ההיטלים. ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה אף הוא על ידי בית המשפט העליון, כב' השופטים ריבלין ארבל והנדל (עע"מ 10225/07 [לא פורסם] (17.7.2011)) .
תביעת השבה שהגישו תושבי המושב (ת"א 9579/07 שרייר נ' המועצה האזורית לב השרון) נדחתה אף היא. שם טענו העותרים כי שני פסקי הדין שניתנו בעת"מ 1612/06 ובעתירה בענייננו הוצאו במרמה, הטעייה, הסתרת מידע, השמטת מידע, פברוק תחשיבים ומסמכים ועוד. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 27.9.11 כי קיימת זהות מהותית בין העילות בתביעה שלפניו לבין אלה שנטענו בעתירות המנהליות ובערעור שהוגש לביהמ"ש העליון ולפיכך חל הכלל של השתק עילה לאור העובדה שבתי המשפט דנו והכריעו בסוגיות השונות לרבות ביחס להתנהלות המשיבה (פסקאות 37-47 לפסק הדין). ערעור על פסק הדין הוגש לבית המשפט המחוזי (ת"א 9579/07).
מכאן שלטענת המשיבה תושבי גנות הדר, לרבות העותר, ניסו כבר בעבר לערער על חוקיות הודעות החיוב שנשלחו אליהם ועל אופן התנהלות המשיבה במסגרת הליכים שונים בערכאות השונות וטענותיהם, לרבות אלה המועלות בבקשה זו, נדונו ונדחו.
בתגובת המבקש לתגובת המשיבה מיום 29.4.12 נטען כי אין באמור בתגובת המשיבה כדי לבסס מניעות למתן החלטה לביטול פסק הדין וכי נדרשת הכרעה שיפוטית חדשה לאור הראיות החדשות שבידי המבקש שהיה על המשיבה לגלותם למבקש במועדם.
לטענת המבקש, בהסתמך על הפסיקה (ע"א 3441/01
פלוני נ' פלונית פ"ד נח(3) 1 (19.1.04) ובג"צ 706/94
שפרה רונן נ' שר החינוך והתרבות פ"ד נג(5) 389 (13.10.99)), עילת התרמית גוברת על עקרון סופיות הדיון במיוחד כאשר מדובר במעשה ממשל ומינהל הנגועים בתרמית ולפיכך יש לבטל את פסק הדין ולדון בטענות שמעלה המבקש.
לאחר שקראתי בעיון את כתבי הטענות באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.
בקשה זו שלפני הוגשה במקור לתיק בית המשפט ביום 15.9.10, בחלוף 4 שנים מיום מתן פסק הדין. בבקשתו מבקש המבקש מבית המשפט כי יבטל את פסק דינו.
מדובר בשיהוי ניכר, שכן הבקשה הוגשה בחלוף מספר שנים מיום שפסק הדין הפך חלוט ומיום שהמבקש בחר שלא לערער עליו במסגרת הזכות הקנויה לו ובמסגרת המועדים הקבועים לכך בחוק. די באלה על מנת לדחות את הבקשה.
ואולם, גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה.
בקשה לביטול פסק דין יש להגיש בהתאם להוראות תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך 30 יום מיום שהומצאה למבקש ההחלטה, וזו לשון התקנה:
"
ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין
שנגדו
ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית
המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה
-
לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים