אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק א 27910/03

החלטה בתיק א 27910/03

תאריך פרסום : 15/05/2008 | גרסת הדפסה
א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
27910-03
30/05/2006
בפני השופט:
צבי כספי

- נגד -
התובע:
בנק טפחות בע"מ
הנתבע:
1. מרואני פרונסוא-ישראל
2. מרואני שושנה

החלטה

הנתבעים נטלו הלוואה בסכום של -.440,000 ש"ח (קרן) מהבנק התובע (להלן: "הבנק") כפי המפורט בהסכם ההלוואה נספח א' שצורף לכתב התביעה שהוגש ב"בסדר דין מקוצר" (להלן: "הסכם ההלוואה"); בתצהירו של הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), התומך בבקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן נגד התביעה, אין הנתבע מכחיש את חתימת הנתבעים על הסכם ההלוואה ועל קבלת ההלוואה וכן מאשר הנתבע שהתשלומים להחזר ההלוואה לא שולמו כסדרם ועל כן, לכאורה ובכפוף לטענותיו האחרות, העמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מידי בדין [ סעיפים 3א), 6 ו 17 לתצהיר הנתבע וראה גם נספח א' לסיכומי טענות הנתבעים וה"ש מס' 6 לסיכומים ].

מקובל גם על הכל שההלוואה הייתה מובטחת במשכנתא על ביתם של התובעים ("הנכס", כפי כינויו של הבית בפי הצדדים) וכי הנכס נמכר בהליכי מימוש המשכנתא על ידי הבנק, באמצעות באי כוחו שמונו ככונסי נכסים, תמורת סכום בסך של  -.535,000 ש"ח, שאינו מכסה את גובה החוב בגין ההלוואה, שיתרתו נתבעת בהליכים אלה [ סעיף 3 לתצהיר הנתבע ובשונה ממנו ראה ה"ש 3 לסיכומי טענות הנתבעים; ראה מוצגים במ/4 (להלן: "החלטות ראש ההוצל"פ") ובמ/5 ].

טענותיהם של הנתבעים כנגד הבנק הן במהותן טענות של קיזוז עקב נזקים שגרם להם הבנק או בטלות החוזה שביניהם לבין הבנק עקב הטעיה שהטעה אותם הבנק עובר לכריתת הסכם ההלוואה וראשונה להן היא הטענה לפיה בהליכי המכירה שננקטו על ידי הבנק הושג מחיר נמוך מידי בגין הנכס, דבר שיש בו כדי לפגוע בפירעון ההלוואה על ידיהם  (סעיף 3 לתצהיר הנתבע, סעיפים 20 עד 24 לסיכומי טענות הנתבעים).

טענה זו דינה דחייה, כמעט ניתן לומר דחייה על הסף; ראש ההוצל"פ אישר את מכירת הנכס ואין טענה כי בכך חרג מסמכותו וראה החלטות ראש ההוצל"פ; "...לפי תקנה 55(ד) לראש ההוצאה-לפועל שיקול-דעת לאשר את המכירה או שלא לאשרה. אם המחיר המוצע הוא ירוד, מתחת למחיר השומה, יש להניח שהוא יימנע מלאשר את המכירה...[ ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ ואח' נ. תמרה פיין ואח'  פד"י ל1 עמ' 454 בעמוד 457 ].

חזקה כאמור אינה חזקה חלוטה ועשוי שראש ההוצל"פ יטעה בקביעתו אלא שעל קביעה מוטעית כאמור, אם הייתה כזו, רשאים היו הנתבעים לערער לפי סעיף 80 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967 לבית המשפט המחוזי, ואין בית המשפט הנוכחי, בהליכים אלה, דן בהליכי ההוצל"פ כערכאת ערעור משלא ערערו הנתבעים על החלטות ראש ההוצל"פ, שוב אין הדלת פתוחה בפניהם להביא טענה בדבר  מימושו הבלתי נאות של הנכס [ כך נקבע בפסיקה כי מקום שהמחוקק קבע טריבונל או דרך לבירור סכסוך או הגשת ערעור, אין דרך אחרת להביא עניין זה לבית המשפט: ע"א 175/77 מדינת ישראל נ. בדיע ראמדאן, פד"י לב2 עמ' 673, ע"א 306/78 פרומה קרוליק נ. עזבון המנוח פנחס ואח', פד"י לג1 עמ' 496, ע"א 367/85 מדינת ישראל ואח' נ. יהונתן קיטאי, פד"י מא3 עמ' 398 וראה לאחרונה גם ע"א 2425/99 עירית רעננה ואח'  נ. י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח', פד"י נד4 עמ' 481 ].

לא מצאתי לנכון לדון בטענותיו של הנתבע, שעלו בחקירתו החוזרת ולא באו לידי ביטוי בתצהירו, לפיהן  באי כח הבנק, עו"ד נטוביץ' או עו"ד בסכס, הוליכו אותו שולל; לא רק שאין להן בסיס בתצהיר אלא שמכתבי תודה שנשלחו על ידי הנתבע (מוצגים במ/7 ו במ/8) סותרים את הטענה הנ"ל; ראוי היה שב"כ הנתבעים יצנזר את חקירתו החוזרת ואילו הייתה מתעוררת שאלת אמינות הנתבע בשלב זה, היה באותם דברים כדי לערער אותה.

עיקר טענות הנתבעים באות כנגד חיובי הריבית שחויבו הנתבעים על ידי הבנק ובחלקן יש בהן ממש; כפי שייראה להלן, לפחות אחת מהן יש נוגעת לשורשי החיובים עצמם.

סעיף 1 לנספח להסכם ההלוואה קובע כי הריבית בה יחויבו הנתבעים על חלק ההלוואה בסך של -.400,000 ש"ח  תשתנה כל תקופה של 30 חודשים (להלן יקרא המסמך הנ"ל - "נספח הריבית").

בסעיף קטן א. לסעיף 1 לנספח הריבית נקבע שבתקופת החיוב הראשונה, קרי בשלושים החודשים  הראשונים, תהייה הריבית בשיעור של 6% לשנה (וזאת בתוספת הפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה).

למרות האמור לעיל, חויבו הנתבעים כבר מראשית הדרך בשיעורי ריבית שנתית של 6.8% ומעלה החל מיום 1.4.98, קרי חודש לאחר חתימת הסכם ההלוואה [ ראה נספח ב' לחוות דעת המומחה, החשבונאי,  מר דני ליבנה (להלן: "ליבנה") ].

רק עיון מדוקדק באותיות הקטנות, שלא לומר הזעירות, שבהסכם ההלוואה ונבירה בין סעיפיו, יכול להבהיר כיצד מתחייב הבנק לשיעור ריבית מסוים, גלוי ובולט, בעוד בפועל מחייב על פי שיעור אחר המוחבא בין סעיפי ההסכם ואמור לגבור, על פי תנאי ההסכם, על השיעור הגלוי.

בתרגום חופשי של סעיפי  הסכם ההלוואה ניתן לגלות כי למרות האמור בנספח הריבית, שיעור הריבית הנקוב בו יחול תקופה שלא תהיה ארוכה יותר מאשר חודש ימים ממועד הקרוי שם "מועד שמירת הריבית" וכי מועד זה נרשם בכתב יד כיום 21.2.98 ,לאמור,  של 5 ימים לאחר  חתימת הסכם ההלוואה!!! [ סעיף א(2) לפרק 1 וסעיפים 2(ה)(1) ו (2) לפרק 2 בהסכם ההלוואה ] ובכך יכול היה הבנק  לטעון, כביכול באופן חוקי, כי האמור בנגלה באותיות גדולות בנספח הריבית, נסוג מפני האמור במוסתר ובאותיות קטנות בנוסח הסכם ההלוואה עצמו.

לטעמי נקט כאן הבנק גישה של נוכלות אם לא למעלה מזה; צורה זו של קביעת הריבית הראשונית נוגדת את הוראותיו של סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1971 (להלן: "חוק הבנקאות").

"...הוראת סעיף 3 אוסרת הטעיה גם לעניין תוכן החוזה אשר נכרת בין התאגיד הבנקאי ללקוח; בדין הכללי, האחריות בכגון דא מוגבלת למקרים חריגים שבהם מדובר ב"הוראה יוצאת דופן בחוזה או ... חוזה... (ה)שונה באופן מהותי ממה שהצד האחר היה זכאי לצפות" (פרידמן וכהן, בספרם הנ"ל, כרך ב (תשנ"ב) 786, 787), הכלל הרחב יותר, הקבוע בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), נובע בעיקר מן המורכבות של החוזה הבנקאי ומן הרצון למנוע מצב שבו לקוחות יוחתמו על מסמכים ארוכים ומסובכים המנוסחים על ידי הבנקים, כאשר אין להם כלים אלמנטאריים להתמודד עמם ולהבין כהלכה את משמעותם. עניין זה מוסדר, אמנם, גם [387] על ידי הכללים שקבע הנגיד מכוח סמכותו לפי סעיף 5 לחוק, אך במהותו הוא שייך לסוגיה שלפנינו - היינו, היקף החובה שלא להטעות, כפי שזו קבועה בחוק הבנקאות (שירות ללקוח)" [ ע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ. אלן ליפרט, פד"י מז3 עמ' 309 בעמ' 315, דברים המובאים בהסכמה גם בפסה"ד 1570/92 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ. פרופ' צבי ציגלר, פד"י מט1 עמ' 369 בעמ'

 386 (להלן: "פס"ד ציגלר") ].

בית המשפט העליון עמד לא אחת על היחס השווה שבין החוקים הצרכניים השונים  כמו החוק הבנקאות, חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 חוק חוזה הביטוח, תשמ"א 1981 (להלן: "חוק הביטוח") וזהות מטרותיהם [ ראה, "פס"ד ציגלר" הנ"ל וכן ע"א 3955/04 עו"ד אריה רייזל נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' , "דינים" עליון, עג' עמ' 523 ].

ניתן על כן ללמוד גזירה שווה או דומה מחוק הביטוח המחייב הבלטה מיוחדת של תנאי מגביל בחוזה שיש בו כדי לפגוע בזכויות המבוטח (סעיף 3 לחוק הביטוח); במקרה זה, לא רק שהתנאי בדבר הגדלת הריבית אינו מובלט אלא נהפוך הוא; נעשה מעשה על מנת להבליט תנאי אחר, המיטיב לכאורה עם הלקוח, על מנת להסוות את התנאי הפוגע.

לגישת הנתבעים, יש בהטעיה שהוטעו בה לעניין הריבית כדי להביא לפקיעת הסכם ההלוואה ולהשבת הדדית בינם לבין הבנק [ סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 ]; לא נסתרה טענת הנתבע בסעיף 20 לתצהירו שאילו היה יודע את שיעור הריבית ואת דרך התנהגות הבנק בקביעתה, לא היה מתקשר עם הבנק בהסכם ההלוואה.

נראה על כן שיש מקום לתת לנתבע רשות להתגונן בעניין זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ