החלטה בתיק א 12005/06

1. הבקשה שבפניי היא להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי שקבעה לתובע בהחלטתה מיום 8/3/06 נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין פגיעה בברך שמאל בהתאם לסע' 48(2)(ז)1 - "נזק במיניסקוס בצורה קלה" כתוצאה מפגיעתו בתאונת דרכים מיום 7/8/03 נשוא התביעה שבפני.

2. מאחר ומדובר בקביעה על פי דין, מבקשת, הנתבעת, רשות בית המשפט להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בהתאם לקבוע בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

3.      טענות המבקשת

א.        לטענת הנתבעת, קביעת המל"ל שגויה או ניתנה בטעות וקיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור הן מהטעם המשפטי של פגם מהותי ופגיעה בעקרונות הצדק הטבעי והן מהטעם העובדתי של שינוי מהותי במצב התובע וגילוי נכות נוספת.

ב.        לטענת הנתבעת קביעת המל"ל נגועה בפגם מהותי כיון שבפני הועדה לא עמד כל החומר הרפואי המתייחס לתאונות קודמות של התובע.

ג.          התובע היה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 11/10/00 בעטיה נחבל בברך שמאל והתלונן על פגיעה דומה לנשוא התביעה בפני אורטופד בחדר המיון.

ד.        לטענת הנתבעת התעלם המל"ל לחלוטין מפגיעותיו הקודמות של התובע, ולפיכך יש להתיר לה הבאת ראיות לסתור.

ה.        לטענת הנתבעת הוועדה מטעם המל"ל, הוטעתה לחשוב, כי התאונה הנדונה הינה האירוע הבלעדי בה נגרם לתובע מנגנון החבלה המתואר לעיל ולפיכך הסיקה על קשר סיבתי בין התאונה לנכות.

       לטענת הנתבעת לו ידעה הועדה על עברו הרפואי של התובע במנגנון חבלה זהה, היתה קובעת שהמגבלה ברגל,  אם בכלל, מקורה בעברו הרפואי או בתאונות קודמות.

ו.          הנתבעת הצביעה על מסמכי הוועדה הרפואית אשר היו בזמן שקבעה את דרגת נכותו של התובע ומלינה על כך כי לא היה בפניה תיקו הרפואי המלא. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע סבל בילדותו ממחלת "אוזגוד שלטר" ("כאבי גדילה" בלשון העם) בגינה סבל מרגישות נכרת בין הטרובוזיטיס-טיביה ולמרות האמור, נמנעה הוועדה מלייחס חלק מהנכות למחלה ממנה סבל.

ז.         הנתבעת טוענת כי הוועדה לא ציינה כלל קשר מפורש בין התאונה לנכות.

4.         טענות התובע

א.      לטענת התובע הוועדה הרפואית היתה מודעת להיסטוריה הרפואית של המשיב ובכלל זה לאותה מחלה בנעוריו (הדבר מצוין בפרוטוקול הוועדה) ובכל זאת קבעה הוועדה כי הנכות מן התאונה היא בשעור 10% לפי סע' 48(2)(ז)(1)).

ב.      בפני ועדת המל"ל עמד כל החומר הרפואי של התובע.

ג.        התובע טוען, כי  טענת המבקשת משוללת כל יסוד משפטי וההלכה המושרשת בעניין הבאת ראיות לסתור היא כי יש לקבל בקשה זו רק "במקרים מיוחדים וחריגים בלבד" ולענין זה מפנה לפס"ד ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה מה(4)(77) ולטענתו מקרה זה אינו נופל לגדר חריג.

ד.      עוד טוען התובע כי בעברו הרפואי, אין כדי להשפיע על קביעת המל"ל שכן בתלונותיו הקודמות אין כל ממצא המעיד על פגיעה כלשהי של "נזק במיניסקוס בצורה קלה".

ה.      לטענת התובע צילום ברך לפני 3 שנים אשר נמצא תקין, שפשוף שטחי וכאבים מגיל ההתבגרות להם היתה מודעת הועדה, אינם מצדיקים הבאת ראיות לסתור.

4.      דיון ומסקנות

א.        המסגרת הרלוונטית לדיון בבקשה זו הינה סעיף 6ב לחוק הפלת"ד, התשל"ה-1975, לפיו:

       "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

ב.        כאמור בבר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פד"י לט(4) 505, בעמ' 509: