דולברג נ' מדינת ישראל

החלטה

1.התובעת, פרשה מעבודתה במשרד התקשורת בשנת 1983.

בחודש אפריל 2010 הגישה תביעה, בה עתרה להכיר בה כעובדת משרד התקשורת, עבור תקופה בה הועסקה בקבלנות, בשנים 1958 עד 1966.

במסגרת הסעדים נתבע להכיר בוותק של התובעת בגין השנים 1958 עד 1966, בהם הועסקה בקבלנות, לצורך חישוב הזכויות הפנסיוניות.

התובעת עתרה לשלם לה הפרשי פנסיה עבור 84 חודשים.

כן עתרה לסעד חלופי - פיצוי עקב אי העברת תשלום לגמלאות לתקופה שבמחלוקת.

2.המדינה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף.

לטענתה, כתב הערעור הוא למעשה ערעור על החלטת הממונה על תשלום גמלאות בעניין חישוב גובה הגמלה, הנגזר מתקופת השירות במדינה.

נטען שהתביעה הוגשה שלא במועדים שנקבעו בחוק שירות המדינה (גמלאות) {נוסח משולב} התש"ל-1970.

בנוסף, נטען להתיישנות מכח דיני ההתיישנות, משחלפו 28 שנה ממועד יציאת התובעת לפנסיה.

3.התובעת הגיבה לבקשה לסילוק על הסף.

לטענתה, סילוק על הסף הוא צעד קיצוני ויעשה לעיתים רחוקות.

נטען כי לא חלה התיישנות על התביעה, שכן עילת התביעה לפנסיה תקציבית, מתחדשת מידי חודש בחודשו.

נטען כי במקרה הנדון, מדובר בטעות ואף בהטעיה בחישוב בסיס הגמלה, בשל כך שנעשה סיווג פיקטיבי לתובעת, כקבלנית.

נטען עוד להטעיה ותרמית וכן לחוסר תום לב.

4.לאחר עיון בכתב התביעה ובטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשה.

התובעת פרשה לפנסיה בשנת 1983, בשיעור גמלה אשר נקבע על ידי הממונה על הגמלאות במשרד האוצר.

כפי שעולה במסמכים שצורפו לבקשה לסילוק על הסף, הגישה בקשה להגדלת אחוזי הפרישה וניתנה החלטתה בעניין.

תביעתה כאן היא למעשה תביעה להגדלת אחוזי הגמלה.

הנימוק לבקשה להגדלתם – תקופת העסקה משנת 1958 עד 1966, בהן הוגדרה כעצמאית בעוד שלטענתה, היה מקום לראות בה כעובדת.