דדוש ואח' נ' מדינת ישראל - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות

החלטה

בפניי בקשה להורות כי אין להטיל כל חיוב על המבקשים בגין הפרשי האגרה, לאחר שבפסק הדין נפסק סכום העולה על 60% מגבול סמכותו של ביהמ"ש המחוזי.

אין מחלוקת כי במועד הרלוונטי להגשת התובענה על ידי המבקשים, בפני ביהמ"ש המחוזי, עמד גבול הסמכות של ביהמ"ש המחוזי על הסכום של 1,000,000 ₪.

אין מחלוקת כי לטובת המבקשים נפסקו הסכומים הבאים:

במסגרת הסדר פשרה עם חלק מהנתבעים,  הסכום של 60,107 ₪, ראה נספח ב' לבקשה.

במסגרת פס"ד שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי סכום של 141,045 ₪, ראה נספח ג' לבקשה.

במסגרת פס"ד של ביהמ"ש העליון סכום של 50,000 ₪, ראה נספח ה לבקשה.

כמו כן, נפסק לטובת המוסד לביטוח לאומי סכום של 423,135 ₪.

המבקשים טוענים, כי מלוא הסכומים שנפסקו, מגיעים לסכום של מעל 60% מגובה סמכותו של ביהמ"ש המחוזי במועד הקובע, הגשת התובענה או העברתה, ומשכך אין לחייבם בהשלמת האגרה.

המשיבה טוענת, כי אין להתייחס לסכומים שנפסקו לטובת הוצאות ושכ"ט וכן לטובת המל"ל ומשכך הסכומים נמוכים מהסכום של 60 %.

הוראות תקנה 5  (ג) ל תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 קובעת:

התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על אף האמור בתקנת משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי.

לכאורה לא ברור מדוע המבקשים סבורים כי יש להתייחס לסכומים שנפסקו לטובת תובעים אחרים ולכלול בכללם את הסכומים שנפסקו לטובתם, ברור הוא כי לאור עמדת המשיבה, הרי המשיבה אינה מותירה את הנושא לשיקול דעת ביהמ"ש אלא סבורה כי על המבקשים לשאת בתשלום האגרה הנדרשת, ולכן סבורני כי הודעת ב"כ המבקשים יסודה אולי באי הבנה.

מכול מקום, לאור הדיון הקרוב, אני סבורה שיש לאפשר לב"כ המבקשים את ההזדמנות להבהיר את עמדתו, ולנמק מדוע יש לכלול במסגרת הסכומים שפורטו על ידו, סכומים שנקבעו לטובת תובע אחר?

לפיכך, תינתן החלטה לגופו של ענין לאחר שאשמע את הצדדים במסגרת הדיון שנקבע.

ניתנה היום, כ"ה אייר תשע"ג, 05 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: