גברא ואח' נ' רימה רינה גל

החלטה

1.לאחר שניתן פסק דיני, לפיו דחיתי תביעת התובעים, עתרו התובעים בבקשתם שבפניי, בגדרה מבקשים הם שלא לשחרר סך 20,000 ₪ שהפקידה הנתבעת כתנאי למתן רשות להגן מפני התביעה, וזאת, עפ"י החלטת בית המשפט מיום 23.6.2008.

2.לטענתם, בכוונת התובעים להגיש ערעור על פסק הדין (ערעור שאכן הוגש לבסוף). כמו-כן טוענים התובעים, כי בתצהיר עדות ראשית מטעמה הצהירה התובעת כי היא "אשה קשת יום" ועל כן עולה החשש כי במידה ויתקבל ערעורם של התובעים "לא יהא מהיכן להיפרע".

3.הנתבעת הגישה תגובה בגדרה ביקשה היא להשיב את הסכום המופקד בקופת בית המשפט.

4.דין בקשת התובעים להדחות.

5.הסכום שהופקד בקופת בית המשפט הופקד מכח הוראות תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 הקובעת כי רשות להגן יכולה להיות מותנית (ראו גם ספרו של א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית בעמ' 413). בית המשפט סבר אז, כי הגנת הנתבעת קלושה, ולפיכך הורה על הפקדת סכום כסף בקופת בית המשפט.

6.משנקבע, כי בפי הנתבעת היתה הגנה טובה שהובילה לדחיית התביעה, אין טעם למנוע מן הנתבעת, שזכתה בדין, לקבל את כספה.

7.ועוד, מטרת הפקדת הסכום הנ"ל מעולם לא היתה הבטחת פרעון פסק הדין, והתובעים אף לא הגישו בקשה להטלת עיקולים זמניים על נכסי הנתבעת. ככל שהנתבעת סבורה כי סיכוייה בערעור טובים וכי קיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין בערעור, רשאית היא לעתור לצווים זמניים בערעור.

8.לפיכך, הבקשה שלא לשחרר את הפקדון נדחית בזאת.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"א, 18 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.