ב.מ. נ' ש.

כללי:

1.לפניי תביעה להורות לנתבע לסלק ידו מהמקרקעין הידועים כגוש ** חלקה ***, המהווים יחידת מגורים בת שני חדרים ב***  (להלן: "יחידת הדיור") וכן לשלם דמי שימוש בגין השימוש בה.

התביעה אשר הוגשה נגד הנתבע הינה חלק מסכסוך משפחתי רב שנים, במהלכו ביקשו הצדדים כי בית המשפט יחליט, מכוח סמכותו שבגררה, למי הזכויות ביחידת הדיור. פסק דין יעסוק אך ורק בעובדות הדרושות לתביעה העיקרית, דהיינו, תביעת סילוק היד.

2.יחידת הדיור ממוקמת במקרקעין שנרכשו על ידי חמה (להלן: "החם") של התובעת בשנות הארבעים של המאה העשרים. עד היום לא נרשמו המקרקעין על שם החם שהלך לבית עולמו ב- 3.9.1970. לאחר מות החם הוגשה ואושרה בקשה לצו קיום ירושה על ידי בית הדין הרבני שברחובות. צו הירושה ניתן ב- 17.12.1970 והעיזבון חולק בין ילדי החם, ביניהם בעלה של התובעת ואחיו שהדרושים לפסק דין זה הם: א. ו- י.

ב- 4.9.2001 הלך לבית עולמו ש.ב.מ., הוא בנו של החם ובעלה של התובעת (להלן: "הבעל"). צו קיום צוואה המתייחס לעיזבון הבעל הוצא ב- 22.11.2001.

טענות התובעת:

3.בשנת 1998 (מועד מדויק אינו ידוע) נחתם הסכם לחלוקת המקרקעין, לרבות יחידת הדיור בין הבעל ואחיו א. (להלן: "הסכם החלוקה"). בהסכם החלוקה הוסכם בין הבעל וא. כי הבעל יקבל את זכויות א. ו-י. ביחידת הדיור.

משאושר הסכם החלוקה בערכאות שונות פנתה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בתביעה לסילוק ידו של א. מיחידת הדיור. התביעה התקבלה. בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים הסכימו הצדדים, בין היתר, כי ממצאי פסק הדין שם יבוטלו, למעט הסעד "אני מורה לנתבע (א. - התוספת שלי א.ב.) לסלק ידו מהמקרקעין שבמחלוקת, וזאת עד ליום 1.10.13".

בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לבית המשפט לענייני משפחה לשוב ולברר את תביעת התובעת לעניין דמי שימוש וחזקה במקרקעין שנטענה על ידה כלפי א.. כלומר, סוגיית החזקה ביחידת הדיור טרם הוכרעה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי המורה ל-א. לפנות את יחידית הדיור הומצא לנתבע ב- 5.1.15.

4.התובעת בעלת הזכויות ביחידת הדיור נוכח הסכם החלוקה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטת רשות האכיפה והגבייה בתיק 509207-07-15 המורה על פינויו של א. וכל הבא בנעליו ובכלל זה נגד י..

התובעת, מטעמיה, בחרה שלא לפעול בהתאם לצו הפינוי, אלא הגישה התביעה דנן.