ב"ל 9128-08-13

1.בפנינו תביעה שהגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע מ-4.6.13 הדוחה תביעתה לקצבת זקנה לתקופה הקודמת ל- 1.6.12 (התביעה, שהוגשה לנתבע 4.6.13 אושרה לתקופה שעד 1.6.12 כולל), לפי סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי.

טוענת התובעת כי בדצמבר 2011 הגיעה לגיל המזכה, כשבחודש נובמבר הודיע לה הנתבע על כי עליה להגיש תביעה לק"ז. לטענתה, הגישה את הטפסים בינואר 2011, בסניף חולון ובתיבת השרות (ביום שלא היתה בו קבלת קהל).

מס' חודשים אח"כ, כשלא נענתה, התקשרה לברר ונאמר לה "שלא תדאג".

בפנייתה לעיריית חולון נענתה כי כשתגיש אשור הנתבע – תקבל הנחה רטרואקטיבית. בסמוך ליוני 2013, כשעדיין לא הגיעה תשובה פנתה לסניף הנתבע ונענתה כי אין תביעה ומשייעצה לה כך הפקידה, הגישה התביעה (כך בתצהירה).

ביום 4.1.15 נשמעה בפנינו בקצרה עדות התובעת.

הנתבע הגיש תע"צ, המפרטת פניות התובעת לנתבע ופניות הנתבע אליה.

סיכומי הצדדים הוגשו בכתב: סיכומי התובעת ביום 25.2.15, סיכומי הנתבע ב- 3.3.2015.

2.ולהכרעתנו

א.התובעת ילידת 19.12.49 משמע, ביום 1.1.12 הגיעה לגיל המזכה – הגיל המותנה.

משמע, זכאותה צריכה היתה להבחן לפי תנאי החוק ולא רק לפי עצם הגיעה לגיל.

ב.התובעת אינה יודעת לומר, בוודאות, מתי הגישה תביעתה לטענתה, בפעם הראשונה: האם היה זה "במהלך חודש ינואר 2012" (כטענתה בסעיף 3 לתצהירה), ביום בו אין קבלת קהל.

בעדותה אישרה שאינה יודעת אם זה בינואר או בפברואר, מזג האויר היה כמו בעת עדותה (ראשית ינואר).