המוסד לבטוח לאומי נ' י.ח.

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 9.6.16 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למשיב 31.6% נכות צמיתה מיום 1.1.16. (להלן: "ההחלטה").

2.בתאריך 18.10.13 נפגע המשיב בתאונה שהוכרה על ידי המערער כ"תאונת עבודה". הפגיעה שהוכרה חבלה בברך שמאל ושבר תלישה.

3.עניינו של המשיב נדון בפני ועדה רפואית לעררים בתאריך 9.6.16 אשר דנה בעניינו של המשיב וקבעה כדלקמן:

"הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות 10% על פי סעיף 48(2)(ז)(1) בגין קרע במיניסקוס חיצוני ומוסיפה 20% על פי סעיף 48(2)(ב) בגין אי יציבות קדמית אחורית עם ביטוי קליני, ב- M.R.I והתעקמות תחת משקל הגוף.

הוועדה עיינה בחוות דעת המצורפת של ד"ר סטרולוביץ לא מקבלת את מסקנותיו בעניין המיניסקוס היות ואין תלונות וממצאים המעידים על נעילות ברך לעומת זאת קובעת הוועדה 20% בגין ACL בשל אי יציבות כפי שבא על (הטעות במקור – א.ק.) ידי ביטוי בוועדה. " ההדגשה הוספה א.ק

4.טענות המערער:

4.1טעתה הוועדה ביישום פריט הליקוי.

הוועדה מדרג ראשון מצאה חוסר יציבות בדרגה ראשונה ויישמה פריט ליקוי 35(1)ב'.

הוועדה היתה צריכה ליישם את פריט הליקוי המתאים בסעיף 35.

נתנו למשיב נכות בגין קרע במיניסקוס ונכות שניה בגין חוסר יציבות, על כן מדובר בכפילות בנכויות שנקבעו.

4.2גם המומחה מטעם המשיב יישם פריט ליקוי אחד לגבי הפגיעה בברך.

4.3ככל שקיימת זכאות לפי פריטי ליקוי שונים יש להעניק נכות בהתאם למצב הקליני, בהתאם לפריט ליקוי 35 על סעיפיו השונים כמבטא את חומרת הפגיעה הקלינית בשונה מהענקת נכות לפי כל אחד מהאלמנטים האנטומיים של הברך.

5.טענות המשיב: