ב"ל 61035-12-14 ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים בענף ביטוח נכות – ילד נכה מיום 28.9.14 (להלן – הוועדה) שדחתה את ערר המערער, וקבעה כי המערער אינו עונה להגדרת ילד נכה הזקוק לטיפול רפואי מיוחד ואינו תלוי בעזרת הזולת.

2.הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין מיום 30.6.14 בבל 15610-02-14 (כב' השופטת מ' פריימן), בו ניתן תוקף להסכמת הצדדים (להלן – פסק-הדין). בפסק הדין נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתפעל באופן הבא:

א.תקבע באופן מנומק אם המערער הינו ילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד כהגדרתו בסעיף 12(2)(ב) לתוספת הראשונה לתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע – 2010 (להלן – תקנות ילד נכה), בשל מחלת סכרת הנעורים בה הוא לוקה.

ב.הוועדה תסביר האם חל שינוי במצבו של המערער לעניין היזקקותו לטיפול רפואי מיוחד בהשוואה להחלטה קודמת מיום 19.6.12, על-פיה הוכר כילד הזקוק לטיפול רפואי מיוחד מתאריך 1.6.12 ועד 31.5.13.

ג.הוועדה תקבע באופן מנומק האם בתקופה הרלוונטית המערער הוא בגדר ילד הזקוק להשגחה קבועה של הזולת בשל מחלתו כדי למנוע מצבי סיכון לעצמו באופן החורג במידה ניכרת מילדים בני גילו.

3.כאמור לעיל, לאחר מתן פסק-הדין התכנסה הוועדה נשוא הערעור ושבה על החלטתה בדבר דחיית הערר. מכאן הערעור שלפני.

4.טענות המערער:

א.הוועדה לא מילאה את הוראות פסק הדין.

ב.החלטת הוועדה אינה סבירה שעה שהמערער תלוי בעזרת הזולת ונזקק להשגחה צמודה לצורך השגחה כי אינו נוטל מאכלים המסכנים את בריאותו, לצורך החלפת משאבת האינסולין ומד הסוכר, ולצורך ניטור צמוד של רמות הסוכר לרבות בשעות הלילה.

ג.הוועדה התעלמה מכך שרמת הסוכר בדמו של המערער אינה יציבה.

5.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, והסבירה באופן מפורט ומנומק מדוע אין מצבו של המערער מתאים לקריטריונים שנקבעו בתקנות ילד נכה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: