ב"ל 57767-11-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

 1.זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים ( נכות מעבודה ) מיום 23.9.14. אשר קבעה כי למערערת לא נותרה נכות צמיתה עקב פגיעה מיום 24.5.13.

רקע

2.המערערת מועסקת כאחות ראשית בבית החולים מעייני הישועה בבני ברק.

3.ביום 24.5.13 עת הגיעה לעבודה בבית החולים, החליקה התובעת על רצפה רטובה, נפלה ושברה את עצם ה- RAMUS PUBIS באזור האגן.

4.התאונה הוכרה כתאונת עבודה. בתום תקופת תשלום דמי הפגיעה, הגישה התובעת תביעה לנתבע להכרה בנכות מעבודה. ועדה מדרג ראשון קבעה לתובעת נכות זמנית בשיעור 20% עד ליום 31.10.13.

5.בתום התקופה, הגישה התובעת תביעה נוספת להכרה בנכות מעבודה. וועדה רפואית מדרג ראשון דחתה את התביעה והעמידה את שיעור הנכות על 0%.

על החלטה זו הגישה התובעת ערעור. ביום 23.9.14 דחתה ועדה לעררים את הערעור והשאירה את החלטת הועדה מדרג ראשון על כנה.

מכאן הערעור דנן.

טיעוני הצדדים

6.לטענת המערערת, הוועדה התעלמה ממצבה הרפואי וקבעה כלאחר יד שהיא אינה סובלת מנכות צמיתה ולמעשה אינה סובלת כלל. כמו כן נטען כי הוועדה התעלמה לחלוטין מחוו"ד ד"ר רובינסון שעמדה בפניה ואשר לפיה נותרה למערערת נכות צמיתה.

7.לטענת המשיב, לא נפל כל פגם משפטי בעבודת הוועדה המצדיק התערבותו של בית הדין. הוועדה התייחסה לתלונות המערערת, וקבעה, לנוכח בדיקתה והמסמכים שהונחו בפניה כי לא נותרה למערערת נכות צמיתה. הוועדה אף התייחסה לחוו"ד ד"ר רובינסון אך בחרה שלא לקבל את מסקנותיה.