ב"ל 57116-06-13 ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

הרקע להגשת הערעור הנוכחי

1.מדובר בפסק הדין השביעי שניתן בעניינו של המערער, לאחר ששישה פסקי דין קודמים שניתנו ואשר הפנו הוראות אל הועדה הרפואית לעררים - לא הצליחו להביא את הועדה לקיים כראוי את פסקי הדין האמורים.

אביא כאן חלק מהרקע להגשת הערעור הנוכחי.

2.המערער, שהיה מסגר-רתך, נפגע בכתפו השמאלית במהלך עבודתו ביום 3/6/04. הפגיעה גרמה לו לקרע בגיד הסופרה-ספינאטוס בכתף השמאלית. המשיב הכיר בפגיעה זו כבתאונת עבודה.

3.ביום 3/6/05, קבע פוסק רפואי כי החל מיום 1/1/05, דרגת נכותו היציבה של המערער עקב הפגיעה בעבודה היא בשיעור 10% לפי פריט 42(1)(ב)(I) למבחנים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. הפוסק החליט שלא להעלות את שיעור נכותו של המערער על פי תקנה 15 לאותן תקנות בשל קביעת הפוסק כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו. (תקנה 15 לתקנות האמורות, תיקרא להלן: "תקנה 15").

4.המערער ערר על החלטת הפוסק הרפואי, ועררו נדון בפני ועדה רפואית לעררים (שתיקרא להלן: "הועדה"), ביום 27/12/05.

הועדה החליטה לדחות את הערר.

על ההחלטה האמורה של הועדה, הגיש המערער ערעור לבית דין זה, שנסוב כולו על שאלת הפעלת תקנה 15. הערעור האמור נדון בְּפָנַי בתיק ב"ל 1139/06.

5.ביום 9/6/06, קיבלתי את ערעורו האמור של המערער, והוריתי על השבת עניינו של המערער אל הועדה, על מנת שהיא תדון מחדש בשאלת הפעלת תקנה 15, תוך מתן הנחיות שונות. (לפסק דיני מיום 9/6/06, ייקרא להלן: "פסק הדין הראשון").