ב"ל 54880-11-14 א' ח' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 19/6/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 72% ("ההחלטה").

החלטת הוועדה

2.ביום 10/4/14 התכנסה הוועדה לדון בערר המערער, בהרכב מומחה עיניים ומומחית בנוירולוגיה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, וערכה לו בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף ז' לפרוטוקול. לאחר שקבעה שאין נכות בתחום העיניים, והנכות הנוירולוגית אינה גבוהה מ- 20% ויכולה להיות קשורה לסוכרת, עצרה הוועדה את הדיון וביקשה להיוועץ עם מומחה ברפואה פנימית בנוגע לתלונות המערער בתחום זה.

הוועדה שבה והתכנסה ביום 19/6/14. הוועדה עיינה בחוות דעת היועץ הפנימאי פרופ' טישלר, קיבלה את מסקנותיו וקבעה למערער נכות בשיעור 65% בגין סכרת וסיבוכיה, נכות בשיעור 10% בגין יתר לחץ דם, נכות בשיעור 10% בגין עודף משקל ונכות בשיעור 10% בגין דום נשימה בשינה. הוועדה הוסיפה וציינה שהנכות הלבבית אינה עולה על 30%, וכך גם הנכות הנוירולוגית. לכן, לדעת הוועדה, "הנושא הלבבי והנוירולוגי נכלל בסעיף סכרת עם סיבוכים". לאחר שעיינה במכתב הרפואי של פרופ' קורצ'ין מיום 25/2/14, קבעה הוועדה שהיא אינה מקבלת את מסקנותיו נוכח שוני בממצאים.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא נימקה מדוע קשרה את הנכות הנוירולוגית והנכות הקרדיולוגית למחלת הסכרת. נטען עוד שהוועדה לא התייחסה לתוצאות בדיקת EMG מיום 15/2/14 ובדיקת MRI מוח מיום 21/8/13, אשר נזכרו בחוות דעתו של פרופ' קורצין.

4.המשיב העלה טענה מקדמית לפיה יש לסלק את הערעור על הסף מחמת התיישנות. נטען שהערעור הוגש בחלוף קרוב ל-6 חודשים ממועד החלטת הוועדה. לגופו של ערעור נטען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.אדון תחילה בטענת הסף שהעלה המשיב ואבחן האם הערעור הוגש באיחור.