פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

בהליך זה משיג התובע, מר פלוני, על החלטת פקיד התביעות מיום 21.11.2022, על פיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע תאונתי מיום 2.7.21, שבו התרסק כלי טיס מסוג "באק-אי" שהוטס על ידי התובע (להלן: "התאונה").

הרקע העובדתי

התובע, יליד 1970, הנדסאי בניין בהכשרתו, היה במועד הרלוונטי לתאונה הנדונה – 2.7.2021 – עובד עצמאי. בחקירתו מיום 20.11.2022 תיאר התובע את עיסוקו:

"שמי פלוני, עצמאי הרבה שנים, אני עוסק בפיקוח בנייה וניהול פרוייקטים. אני הנדסאי בניין. אני לא מעסיק עובדים. בעבר העסקתי אך כבר הרבה שנים לא. יש לי משרד בבית. רוב העבודה שלי היא בשטח. אני מסתובב באתרים, ביקורות איכות, מדידות, סימונים, במשרד זה הכנת מפרטים, בדיקת חשבונות. אני החוליה המקשרת בין היזם לקבלנים המבצעים, אני נותן שירותי פיקוח וניהול בנייה ליזמים".

אין חולק על התרחשות "התאונה", קרי: כי ביום 2.7.2021 התובע הטיס כלי טיס "באק-איי" (טרקטורון מעופף) שהתרסק. אף אין חולק על כך שנגרמו לתובע פגיעות פיזיולוגיות בתאונה.

במאמר מוסגר יצוין שעל פי דו"ח "תקופות עיסוק" של התובע שהוגש לתיק, התובע החל לשמש כעצמאי ביום 1.6.2005 עד ליום 30.6.2021, ובכל שנת 2022 הוא מדווח כ"מקבל פנסיה" מחברת "הראל גילעד", והוא שוב נרשם כ"עצמאי" החל מיום 1.11.2022. בנסיבות אלה, נרשמה בדיון המוקדם בהליך מחלוקת לגבי מעמדו של התובע כ"עובד עצמאי" ביום התאונה, ואולם, לאחר שהתקבלו הבהרות, שוב אין חולק על כך שביום התאונה היה התובע "מבוטח" לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, כ"עובד עצמאי".

ביום 20.3.2022 הגיש התובע "תביעה לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה", בה טען שביום 2.7.2021, תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו "בעת צילום אווירי של פרוייקט נווה שלום ובינין כאשר עליהם פיקחתי, נפגעתי כתוצאה מהתרסקות הכלי בו השתמשתי לצילום". בטופס התביעה תיאר התובע את סוג העיסוק שלו: "פיקוח בנייה וליווי פרוייקטים". התובע לא השיב לשאלה המוצגת בטופס התביעה "האם נכחו עדים בתאונה". לפי האמור בטופס התביעה, התובע נפגע פגיעה רב מערכתית לרבות שברים מרובים ופגיעות פנימיות והוא אושפז בבית החולים "תל השומר" למשך 137 ימים.

ביום 21.11.2022 נדחתה תביעת התובע. פקידת התביעות נימקה את דחיית התביעה כך:

"מעיון בפרטי תביעתך עולה, כי פגיעתך אינו בגדר פעולה נלוות במידה סבירה לעבודה ולפיכך אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה".

המחלוקת

המחלוקת בהליך עניינה בשאלה אם התאונה התרחשה "תוך כדי ועקב עיסוקו" של התובע במשלח ידו.

הראיות

ביום 14.1.24 הוגש תצהיר התובע ותצהיר העד ג' ב'. לתצהיר התובע צורף מכתב יועץ מס, מר אביקסיס אבי.

הנתבע הודיע כי לאחר עיון בתצהירי התובע אין שינוי בעמדתו (הודעת הנתבע מיום 20.2.24.

ביום 9.10.24 הוגשו מוצגי הנתבע, הכוללים את חקירת התובע ודוח פעולה שבוצעו בעניינו (נספח 1- הודעת התובע מיום 20.11.22; דו"ח פעולה מיום 7.11.22 בדבר תיאום מועד לגביית הודעת התובע ביום 20.11.22).

ביום 4.3.25 קוים דיון הוכחות (תמלול פרוטוקול הדיון הוטמע בתיק האלקטרוני ביום 18.3.25).

ביום 2.4.25 הוגשו מסמכים נוספים מטעם התובע: "מסמכי הפחת הרלוונטיים לבאקאיי", שסומנו כנספח 1; "תמונות נוספות של פרוייקטים שהתובע ביצע באמצעות הבאקאיי", שסומנו כנספח 2.

ביום 24.4.25 הוגשו סיכומי התובע. ביום 7.9.25 הוגשו סיכומי הנתבע.

גרסת התובע ועדיו ביחס לאירוע מיום 2.7.21

התובע העיד בתצהירו כי הוא הנדסאי בניין בהכשרתו ועוסק בפיקוח בניה וניהול פרוייקטים של בנית מרכזים לוגיסטיים, מבנים ציבוריים, מסעדות, בניה פרטית ועוד; ביום 2.7.21 (יום שישי) התובע יצא מביתו בX (בשעה 6:45 לערך) לשדה פתוח הממוקם צמוד לכביש 3, בסמוך לפניה ליישוב מבוא חורון (להלן- "המגרש"); המגרש הוא מקום מפגש ממנו ממריאים עם כלים מסוג buckeye (ממ"ג – מצנח ממונע גלגלי) ממנו המריא גם בעבר; הנוהג המקובל, מטעמי בטיחות, הוא יציאה של מספר כלים יחדיו לסיור וככל שמתעוררת בעיה (כפי שארע לתובע) דואגים לדווח לכוחות הביטחון; למזלו של התובע, הוא הקפיד על נוהל זה בסיור מיום 2.7.21, והיה עם שני כלים, מכרים שלו, שהצילו אותו בזמן אמת; אחד ממכריו היה מר ג' ב' שהצטרף לסיור המתוכנן כדי לעזור לתובע בעבודתו; מטרת הסיור היתה לצלם פרויקטים באזור נווה שלום לצורך הכנת "תיק עבודות" של התובע להצגה בפני לקוחות; לא מדובר בסיור ראשון שבו התובע ביצע צילומים מסוג זה; התובע כבר ביצע צילומים בעבר במסגרת סיור עם הממ"ג, והעביר את הצילומים ללקוחותיו כדי שיתרשמו מתוצאות הפרוייקט; בסיור כזה התובע שם דגש על האזור בו ביצע את הפרוייקטים, תוך מתן תשומת לב מיוחדת ליישובים בהם פעל במשך שנים ובמספר רב של פרוייקטים, כך שהתמונה המתקבלת מהגובה מעלה את מקצועיותו, ניסיונו ושביעות רצון לקוחותיו; צילום מהגובה מראה את ריבוי הפרוייקטים באזור וצורתם, ומותיר רושם עז, שאינו יכול להתקבל מצילום מהקרקע; הפרוייקט בנווה שלום הנו אחד מתוך כ-6 פרוייקטים ביישוב זה. מדובר בפרויקט שהיה בשלבי סיום, והתובע התכוון לצלם אותו (כפי שעשה בשלביו השונים) יחד עם פרויקטים נוספים בישובים סמוכים, בקוע וכפר בן נון; זמני השימוש בממ"ג הן משעות הזריחה עד השעה 10:00, אך בפועל השימוש נעשה בין השעות 7:00-9:00, בכפוף לתנאי מזג האוויר; לוח הזמנים לביצוע הצילומים אינו ארוך, שכן זמן הטיסה ממקום ההמראה עד לנווה שלום הנו כרבע שעה, בצירוף זמני הטיסה בין הפרויקטים השונים באזור; הצילום מתבצע באמצעות טלפון נייד או מצלמה; התובע עסוק בהטסת הממ"ג ויורד לגובה נמוך, לכן הצילומים מבוצעים על ידי אדם נוסף שמתלווה לתובע; באותם הסיורים התובע הסתייע בבני משפחה וחברים שתפקידם לצלם, וכך באותו המקרה הסתייע בחברו, מר ב', על מנת שיצלם; לאחר טיסה של מספר דקות לכיוון נווה שלום, בסמוך לגשר הרכבת הצמוד לכביש מספר 3, התובע ביצע פניה חדה שמאלה לצורך ירידה מגובה, ובמהלך הפניה נכנס לכיס אוויר, איבד גובה ושליטה וכתוצאה מכך הממ"ג התרסק בקרקע, התגלגל ונתקע בתוך תעלה; הממ"ג ספג מכה קשה מקדימה, במקום בו התובע ישב, וכתוצאה מכך התובע נפגע קשות; למרבה המזל, מר ב' שישב מאחורה נפגע קלות בלבד (נקע בקרסול); התובע איבד את הכרתו, ונודע לו בדיעבד שלמקום הגיעו כוחות משטרה, אמבולנס ומכבי אש; לאחר מספר חודשים התובע הגיע למשטרה למסירת עדות.

מר ג' ב' (להלן- "ג'") העיד בתצהירו כי הוא חבר של התובע; התובע פנה אליו בבקשה כי יצטרף אליו לטיסה בבאק-איי, ויסייע לו בצילומים של מספר אתרים הקשורים לעבודתו; ג' נענה בחיוב לבקשת התובע מתוך מחשבה לסייע לו וגם ליהנות מהטיסה; ביום 2.7.21 (יום שישי) בשעה 6:45 לערך, נפגש עם התובע בשדה פתוח הממוקם בצמוד לכביש מספר 3, בסמוך לפניה ליישוב מבוא חורון; במקום המפגש היו עוד שני אנשים עם באק-איי שהכירו את התובע; לאחר המראה וטיסה של מספר דקות, ארעה תקלה שבדיעבד הבין כי היא קשורה לטיסה עצמה (ג' עצמו אינו מבין בכך), הבאק-איי איבד גובה, יצא משליטה, התרסק בקרקע, התגלגל ונתקע בתוך תעלה; למזלו הרב של ג', פציעתו היתה קלה (נקע בקרסול), כנראה בגלל שישב מאחורה, בחלק שלא נפגע; ג' הבין מהתובע כי יסייע לו בצילום האתרים שהוא יראה לו במהלך הטיסה, באמצעות הטלפון הנייד; התובע לא היה אמור לשלם לג' על כך.

התובע צירף לתצהירו מכתב מיום 11.1.24, החתום על ידי מר אבי אביקסיס (להלן- "אבי"), יועץ מס (שהוזמן והתייצב למתן עדות בדיון ההוכחות). באותו מכתב נרשם כי הוא התבקש לתת הסבר ביחס לכיסוי הביטוחי של התובע אצל הנתבע, ולהלן הסברו:

"פלוני עבר תאונה בתאריך 2.7.21 עד למועד זה שולמו באופן סדיר ושוטף דמי הביטוח הלאומי במשך 193 חודשים שהם מעל 16 שנה.

ע"פ המופיע בדיווחי הביטוח הלאומי קיים רצף ביטוחי עד לתאריך 30.6.21 המסכם רצף תשלומים של מעל 16 שנה כאמור (מצ"ב מסמך של הביטוח הלאומי המאשר את האמור לעיל).

בתאריך 2.7.21 ארעה לפלוני תאונה קשה ובגינה היה מאושפז במשך כ-5 חודשים בבית החולים בתל השומר. כשנודע למשרדנו שמר פלוני נפגע בתאונת עבודה עדכנו את המוסד לביטוח לאומי להגדיר את המבוטח כלא עובד, בעקבות התאונה לא היה באפשרותו לעבוד ולכן לא היה צורך לשלם כעצמאי כיוון שלא היו הכנסות מעסק.

בהמשך לתקופה זו ולאור הצורך בהמשך שיקום רפואי במסגרת אשפוז יום, פלוני עבד באופן חלקי בלבד ובהיקף של כיום יומיים בשבוע והיה מבוטח מתוקף קבלת קצבה חלקית או מלאה.

מצ"ב מסמך תקופות עיסוק המתארות את כל האמור לעיל באופן רשמי ע"י המוסד לביטוח לאומי".

המסגרת הנורמטיבית

"תאונת עבודה" מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק"), כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". הגדרה זו דורשת קיומם של שני מרכיבים מצטברים: יסוד הזמן או המקום ("תוך כדי") ויסוד הקשר הסיבתי ("עקב").

עובד עצמאי אינו נהנה מחזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הקובעת, כי תאונה שאירעה לעובד "תוך כדי העבודה" נחשבת כתאונה שאירעה לעובד "עקב העבודה", אם לא הוכח ההיפך. על העובד העצמאי מוטל נטל להוכיח את התקיימות שני היסודות שבסעיף 79 לחוק, באופן נפרד ומצטבר (עב"ל (ארצי) 50418-05-18 שי בן צור - המוסד לביטוח לאומי, [נבו], 20.12.18, להלן- "בן צור"; עב"ל (ארצי) 45357-04-24 מוחמד עלי סטל- המוסד לביטוח לאומי, [נבו], 8.6.25).

בהקשר זה נקבע, כי החזקה שבסעיף 83 לחוק מיטיבה עם המבוטח העובד, שכן בדרך כלל קל יותר להוכיח את היסוד של "תוך כדי", ואילו הוכחת היסוד של "עקב" קשה יותר (עב"ל (ארצי) 63762-06-19רוזה קוצ'רו - המוסד לביטוח לאומי(מיום 14.4.2021)). בנוסף, התנאים המצטברים שבסעיף 79 לחוק אינם בעלי מעמד או משקל "שווה". תנאי ה"עקב" (הסיבתיות) הוא העיקרי והגובר, ואילו תנאי ה"תוך כדי" (זמן או מקום העבודה) הוא טפל ונגרר אחריו (בג"ץ 1262/94 זילברשטיין – בית הדין הארצי לעבודה, מח(4) 837 (1994); עב"ל 264/95 המוסד לביטוח לאומי- נורית פוזנר, [נבו] 31.8.99); עניין בן צור לעיל). כלומר, אם הוכח קשר סיבתי מספק בין התאונה לעבודה ("עקב"), ייתכן שהדבר יוביל לקבלת התביעה, גם אם התאונה לא אירעה באופן מובהק "תוך כדי" העבודה במובנה המצומצם (בזמן או במקום העבודה) (עב"ל (ארצי)57352-01-18 פלוני – המוסד לביטוח לאומי (מיום 16.6.19).

גם פגיעות "מעורבות" שאירעו בזירות או פעולות דו מהותיות (המשלבות מימד פרטי ומימד שהוא לצרכי עבודה), עשויות להיות מוכרות כתאונות עבודה, בכפוף למבחני סבירות (שנועדו למנוע תוצאה החורגת מהרציונל שבביטוח נפגעי עבודה). בהקשר לפעולות אלה נקבע כי גם תאונה שאירעה מחוץ לשעות העבודה או מקום העבודה ("תוך כדי") עשויה להיחשב "עקב" העבודה, אם אירעה בפעילות הנלווית באופן סביר לעבודה. המבחן לזיהוי פעילות נלווית הוא דו- שלבי. בשלב הראשון (מבחן מושגי)- נבחנת מסגרת אירוע הפגיעה ומידת זיקתה לעבודה (תוך התמקדות בעוצמת הזיקה בין הפעולה לעבודה). לצורך בחינת עוצמת הזיקה, ניתן להיעזר במספר מבחני עזר שאינם רשימה ממצה. בשלב השני (מבחן קונקרטי)- נבחן האירוע התאונתי הספציפי, תוך התמקדות בנסיבות הקונקרטיות שהביאו לפגיעה, ומידת זיקתן לפעולה הנלווית. המבחן הדו שלבי מיושם בהקשר למספר פעולות מעורבות: זירות דו מהותיות (אדם העובד מביתו), נסיעות דו מהותיות (יעד בו משולבת פעילות פרטית ולצרכי עבודה) והשתלמויות (שילוב של הכשרה, גיבוש ופנאי) (עב"ל (ארצי) 49924-12-22 המוסד לביטוח לאומי- כוכבה בן חיים, [מיום 30.8.23], להלן- "עניין בן חיים").

בעניין בן חיים נפסק כי המבחן הדו שלבי ראוי ליישום גם בהקשר של פגיעות שאירעו אגב תיקון נכסים דו מהותיים (כגון: רכב פרטי המשמש לצרכי עבודה). בהקשר ליישום המבחן המושגי, מבחני העזר שניתן להסתייע בהם לקביעת עוצמת הזיקה בין הנכס הדו מהותי לבין העבודה (רשימה לא סגורה), הם: סוג הנכס –האם מדובר בנכס עבודה הכולל ציוד לעבודה; הבעלות על הנכס (העובד או המעסיק); מקורות מימון לרכישת הנכס; מי נושא בעלויות החזקה או תיקון הנכס; האם שולם לעובד שכר עבור זמן תיקון הנכס; מידת חיוניות הנכס למילוי התפקיד; מידת חיוניות הטיפול בנכס (נסיעה בטוחה/ טיפול קוסמטי); "מאזן השימושים"- נדרש כי השימוש התעסוקתי יהיה משמעותי ומהותי באופן הגובר במובהק על השימוש הפרטי. כל אחד מהסממנים עשוי להצביע לכאן או לכאן, אולם עוצמת הזיקה לעבודה מתקבלת משקלול כלל האינדיקציות. מרבית מבחני העזר נתונים לשליטתו של המעסיק ועל כן אינם ישימים במקרה של עובד עצמאי. בנסיבות אלה יינתן משקל מיוחד למבחן עזר אובייקטיביים, כגון "מאזן השימושים" ומבחן מידת חיוניות הנכס לתפקיד.

ביחס לתנאי הסיבתיות ("עקב") נקבע כי (עב"ל (ארצי) 104/99 גבריאל ברדה- המוסד לביטוח לאומי, לח (2003) 241 (2002)):

"כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (עניין ישראל [1], בעמ' 133; דב"ע מה/0-128  קליפר – המוסד לביטוח לאומי [2])."

מהפסיקה דלעיל, עולה כי בעוד שתנאי ה"תוך כדי" מתמקד בהיבט הזמני-מרחבי עם גמישות מסוימת, תנאי ה"עקב" דורש הוכחת קשר סיבתי מהותי בין הפעולה לבין עיסוק.

מן הכלל אל הפרט

מקרה זה עוסק בפגיעה שאירעה במהלך טיסה בכלי טיס מסוג באק-איי, שהנו נכס פרטי של התובע, אשר לטענתו שימש גם לצרכי עבודה. האם תאונה המתרחשת במהלך טיסה בנכס דו מהותי, נחשבת כתאונת עבודה.

בהודעה שמסר התובע לחוקר הנתבע הוא טען כי הוא עובד בימי א'- ה' ב"שטח" ואילו בימי ו' הוא עובד מהמשרד. הודעתו בעניין זה אינה מתיישבת עם גרסתו לפיה התאונה שאירעה לו ביום שישי, 2.7.21, במהלך טיסה בבקאי היא תאונת עבודה. מכל מקום, הפסיקה פירשה בגמישות את תנאי ה"תוך כדי", מתוך תפיסת ה"פעולה הנלווית" המאפשרת להכיר בתאונות שאירעו גם מחוץ לשעות העבודה כתאונה "עקב העבודה", אם התאונה אירעה בפעילות הנלווית באופן סביר לעבודה. כאמור, מבחן הזיהוי של הפעולה הנלווית ייעשה באמצעות מבחן דו שלבי, שנכון ליישמו בהקשר של פגיעות, זירות ונכסים דו מהותיים. הדיון להלן ימוקד במבחן המושגי ומבחני העזר המהווים סממנים ביחס לעוצמת הזיקה שבין הפעולה הנלווית לבין העבודה.

יישום מבחני העזר 

בהתאם לנפסק בעניין בן חיים, אופיו הדו מהותי של הנכס אינו יכול, כשלעצמו, להוות נתון המצביע על עוצמת הזיקה לעבודה, אם כי נקודת מוצא לדיון.

הבעלות- התובע אישר בהודעתו לנתבע כי הבק-איי הוא בבעלותו הפרטית.

סוג הנכס- התובע העיד כי בשנת 2019, או בסמוך לכך קיבל רישיון להטסת הבק-איי, ומיד לאחר מכן רכש אותו (עמוד 8, שורות 9, 13-15). התובע אישר כי הוציא רישיון להטסת בק-איי כדי ליהנות מהתחביב ובהמשך גם החל לצלם באמצעותו (עמוד 9, שורות 5-7). התובע לא טען כי התקין בבק-איי ציוד המשמש לעבודת פיקוח על בנייה או ניהול פרויקטים. מעדות התובע עולה כי הבק-איי הנו נכס לפנאי ולא לעבודה.

מקורות המימון- לא הוכח כי הבק-איי נרכש כהוצאה מוכרת של עסקו של התובע.

נשיאה בעלויות החזקה או תיקון הנכס- לא הוכח כי התובע דיווח על הוצאות החזקת כלי הטיס ותיקונו כהוצאות מוכרות של העסק, המותרות בניכוי. אבי העיד כי הוצאות פחת של הנכס דווחו לרשות המיסים כהוצאה מוכרת של העסק, אולם עדותו בעניין זה לא הייתה החלטית ועקבית ולא נתמכה בראיה אובייקטיבית (עמוד 2, שורות 36-38; (עמוד 3, שורות 1-5, 9-10). אבי העיד כי ניתן להגיש ראיות בהקשר זה, אך בהמשך סייג זאת בבדיקה, אם הוגשו חשבוניות הוצאות דלק כלי הטייס, ואפשרות הפרדתן מדיווח הוצאות דלק הרכב (עמוד 3, שורות 25-27). מכל מקום, דיווח בגין החזר הוצאות הוא גם נתון שהנו בשליטת המעסיק.

שכר- המבחן אינו ישים במקרה של עובד עצמאי שהנו אדון לעצמו.

מידת חיוניות הנכס למילוי התפקיד- בית הדין לא שוכנע כי הבק-איי חיוני (במידה כלשהיא) למילוי תפקיד התובע, שעיקר עיסוקו היה בפיקוח על בנייה (ולעיתים רחוקות גם בניהול הפרויקט) (עמוד 6, שורות 6-10). התובע העיד כי עיקר עבודתו בוצע מול היזמים, ותיאר את עבודת ה"פיקוח" כ"התעסקות נטו בפן המקצועי... "יש קבלן ביצוע, אני המפקח, אני מנהל אותו, בודק אותו, עושה בקרת איכות, מאשר חשבונות, מאשר כספים... אתה צריך ידע מקצועי כדי לבצע אותם"... זה הכנה של הפרויקט כדי שהוא יוכל לקבל את הדרישות החיצוניות האלה. את הטופס 4, ביקורות חיצוניות וכאלה... בפיקוח צריך להיות איש מקצוע לצורך העניין..." (עמוד 6, שורות 16-18, עמוד 8, שורה 3).

מידת חיוניות הפעולה בנכס – במסגרת עדותו התובע ניסה להעצים את מידת חיוניות פעולת הצילום מגובה לעיסוקו, אולם עדותו וגרסתו לא היתה משכנעת. התובע העיד בתצהירו כי הצילומים נועדו לשמש כחומר גלם לתיק עבודות להצגה בפני לקוחות לצורך שיווק וקידום עבודתו, כי צילומי אוויר מעלים את רמת מקצועיותו וניסיונו וכן יוצרות רושם עז על לקוחות פוטנציאליים. כן העיד התובע כי הוא מסתייע באדם נוסף לצורך ביצוע צילומי אוויר, הואיל והוא נדרש להתרכז בהטסת כלי הטיס. התובע העיד כי ביקש מג' לצלם בטלפון הנייד שלו ולא מהטלפון של התובע (אך אישר כי היו מקרים בהם התובע צילם במהלך הטיסה, ללא הסתייעות באחרים). ג' העיד כי בפעם הראשונה והיחידה שעלה לכלי הטייס עם התובע היה ביום 2.7.21, ועדותו מתייחסת רק לאירוע זה (עמוד 4, שורות 21-28). בכל הנוגע לתמונות הפרויקט, ג' העיד כי כלל לא הספיק לצלם באותו היום, שכן התאונה אירעה זמן קצר לאחר ההמראה (עמוד 4, שורות 29-31).

התובע אישר כי החברות שהעסיקו אותו כשכיר לא ביצעו צילומי אוויר, אך תירץ זאת בהתקדמות הטכנולוגית מאז או חוסר תקציב: "זה לא היה נגיש בצורה כזאת, לא ברחפנים ולא בבקאי. אבל בפרויקטים גדולים היו רוצים לתת, כן, תמיד רוצים לתת איזה שהם צילומים יותר רחבים. זה היה פעם פשוט עולה הון לעשות את זה. אז רק בפרויקטים מאוד גדולים זה היה קורה, אבל זה לא משהו שאני המצאתי אותו... בפרויקטים גדולים, בפרויקטים שיש להם את התקציב, היו מצלמים מלמעלה" (עמוד 9, שורות 17-23). בית הדין לא שוכנע כי צילומי אוויר מגובה היו חיוניים לעיסוקו של התובע, ובכלל זה לבניית "תיק עבודות". התובע אינו קבלן ביצוע של עבודות בנייה, ומעולם לא ביצע עבודות בנייה. משכך לא מובנת הטענה כי צילומי האוויר שימשו לבניית "תיק עבודות" של התובע, על יסוד צילומים של פרויקטים שלא בנה או ביצע בעצמו.

"מאזן השימושים"- התובע לא פירט את היקף השימוש הפרטי בכלי הטייס לעומת השימוש התעסוקתי, וממילא לא הוכיח כי השימוש התעסוקתי היה משמעותי ומהותי באופן הגובר במובהק על השימוש הפרטי. מעדות התובע עולה כי השימוש בבק-איי היה מזדמן ולא משמעותי, ובהתחשב בכך שהתובע הוציא את הרישיון על הבק-איי בשנת 2019 או בסמוך לכך, מסתברת יותר המסקנה כי היקף השימוש בו היה נמוך מהמצופה לנכס בשימוש העבודה.

כאמור, מרבית מבחני העזר אינם ישימים במקרה של עובד עצמאי. לפיכך, יש לתת משקל מיוחד למבחנים האובייקטיביים, כגון: "מאזן השימושים", מידת חיוניות הנכס לתפקיד ומידת חיוניות הפעולה בנכס.

בעניינו של התובע כלל האינדיקציות האובייקטיביות שנבחנו לעיל אינן מבססות זיקה (ובוודאי לא מספקת) למובהקות האינטרס התעסוקתי של התובע כעובד עצמאי בבק-איי. התובע לא הוכיח כי הבק-איי היה חיוני למילוי תפקידו העיקרי כנותן שירותי פיקוח על בנייה, או כי צילומי אוויר היו חיוניים לעיסוקו. התובע לא הוכיח כי השימוש התעסוקתי בבק-איי היה משמעותי, מהותי וגבר באופן מובהק על השימוש הפרטי.

בכל הנוגע למבחן הקונקרטי- התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין הפעולה בה נפגע (הטסת הבק-איי) לבין עיסוקו כנותן שירותי פיקוח על בניה. התובע טען כי מטרת הטיסה ביום 2.7.21 הייתה צילום פרוייקטים באזור נווה שלום, וחברו ג' הוזמן להצטרף אליו כדי לסייע לו בצילום תמונות מהאוויר וגם ליהנות. כאמור, על פי גרסת התובע ג' התבקש לצלם תמונות מהטלפון האישי שלו ולא מהטלפון של התובע. התובע בחקירתו מיום 20.11.2022 טען לפני החוקרת ש"ג' הספיק לצלם בתחילת הטיסה את האזור שהמראנו ממנו כדי לבדוק שאכן מסתדר עם צילום מהנייד, ממושב הנוסע". ג' לא התייחס לכך בתצהירו אך אישר עדות זו בחקירתו הנגדית. בית הדין אינו רואה בעדותו של ג' כמקור תמיכה ממשי לגרסת התובע לפיה הטיסה הספציפית ביום 2.7.21 הייתה קשורה באופן מהותי לעבודתו, בין היתר על רקע אי ציונו של ג' בטופס התביעה כעד לתאונה ואי צירוף הסרטון של ההמראה לתצהירו של ג'.

בנסיבות אלה לא עלה בידי התובע הנטל לשכנע כי התקיימו בו תנאי "התוך כדי" (מקום וזמן) וה"עקב" (הסיבתיות) שנקבעו בסעיף 79 לחוק.

סוף דבר

התביעה להכרה באירוע מיום 2.7.21 כ"תאונת עבודה" נדחית.

בנסיבות העניין וגם בהיעדר בקשה לפסיקת הוצאות מטעם הנתבע - אין צו להוצאות.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, ד' ניסן תשפ"ו, (22 מרץ 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.