ב"ל 4566-10-14 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 23.7.2014 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי שיעור הנכות היציבה של המערער עומד על 15%.

רקע

2.המערער הינו יליד שנת 1951, ונפגע ביום 4.5.2012 בירך שמאל במהלך עבודתו. המערער פונה לבית החולים, שם אובחן כסובל משבר בצוואר פרק ירך שמאל, ועבר לאחר מכן ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר. הפגיעה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

3.המערער הגיש ביום 23.9.2012 תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. תחילה נקבעו לו אחוזי נכות זמניים, וביום 14.3.2014 הוא הופיע בפני וועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה לו שיעור נכות יציבה בגובה 10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), ודחתה את טענותיו בנוגע לפגיעה נפשית.

4.המערער הגיש ערר על החלטה זו, וטען בין היתר, כי יש לקבוע לו נכות יציבה בגובה של 20%, וזאת על בסיס חוות דעת של ד"ר חוסאם ספורי, הקובעת כי נכותו היציבה של המערער בגין הפגיעה בירך הינה בשיעור של 15%, וכן כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה. עוד צירף המערער חוות דעת של ד"ר סולמה מליבובסקי, אשר הצביעה על אי-כושר מוחלט לשוב לעבודתו. המערער גם טען במסגרת הערר, כי הוא עדיין נמצא בטיפול נפשי, ולכן יש לקבוע לו נכות נפשית זמנית.

5.ביום 23.7.2014 הופיע המערער בפני וועדת הערר, אשר דחתה את הערר לעניין שיעור הנכות האורתופדית והנכות הנפשית, וקיבלה את הערר לעניין הפעלת תקנה 15, ולכן קבעה למערער שיעור נכות יציבה של 15%, המורכבת מנכות של 10% בגין הפגיעה בירך וכן הפעלת תקנה 15 במלואה.

טענות הצדדים בתמצית

6.המערער טוען כדלקמן:

א.הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר ספורי, וכן לא התייחסה לחומר הרפואי הנוסף שהוצג בפניה, וגם לא נימקה מדוע היא בחרה בפריט ליקוי 35(1)(ב) ולא בפריט ליקוי 35(1)(ג), התואם את מצבו הרפואי;