ב"ל 36121-01-14.20 אוקטובר 2014

ביום 15/7/14 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, כפי שהושגה בדיון בפני הרשמת כרמית פלד.

על פי פסק הדין, הוחזר עניינו של המערער לועדה, על מנת שזו תתייחס למסמך רפואי מאת ד"ר אלחנן לוגר מיום 3/3/14 הקובע נכות צמיתה בשיעור 20%, לפי תקנה 47(4)(ג) ותנמק החלטתה.

ביום 30/7/14 הגיש המערער בקשה למינוי הרכב חדש לועדה לעררים.

ביום 27/8/14 הוגשה בקשה נוספת במסגרתה התבקש בית הדין לפתוח את תיק הערעור לדיון מחדש ולקבוע בעצמו את אחוזי הנכות של המערער. בבקשות נוספות שהוגשו לאחר אותו מועד חזר המערער על בקשתו להחלפת הרכב הועדה ולקביעת אחוזי נכות ע"י בית הדין. עוד נדרש בית הדין שוב ושוב לפסוק הוצאות מתאימות לטובת המערער נוכח הצורך, לטענתו, בהגשת בקשות חוזרות ונשנות.

בתגובת המשיב מיום 22/9/14 נטען כי אין מקום להורות על החלפת הרכב הועדה משאין מדובר בנסיבות חריגות וקיצוניות המאפשרות זאת.

לאחר שעיינתי בבקשותיו של המערער ותגובת המשיב, להלן החלטתי.

בית הדין סיים מלאכתו, עת נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה יושב עניינו של המערער לועדה.

בקשת המערער להחלפת הרכב היתה צריכה להיות מועלית טרם מתן פסק הדין. משהועלתה לאחר מכן הוחמץ המועד ויש לדחותה מטעם זה כשלעצמו.