ב"ל 35527-10-13.22 לאה כהן נ' המוסד לביטוח לאומי

1.תביעת התובעת להכרה בשבר שנגרם לה בידה הימנית בתאריך 1.8.13, בדרכה לעבודתה כ"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן - "החוק"), נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מ-1.9.13.

במכתב הדחיה צוין, כי התאונה ארעה כאשר התובעת עדיין היתה בתחום ביתה הפרטי, ועל כן לא התמלאו תנאי סעיף 80(1) לחוק.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו.

2.בכתב התביעה טענה התובעת, כי לא נפלה בשטח הבית, אלא מחוץ לבית, וכי הנתבע לא שלח חוקר על מנת לבחון את מקום נפילתה.

הנתבע בכתב הגנתו חזר על האמור במכתב הדחיה, וכן טען, כי לתובעת לא ארעה תאונה כמשמעותה בחוק, וכי לא אירע לה אירוע תאונתי תוך וכדי ועקב עבודתה, ונפילתה הנטענת לא ארעה תוך כדי נסיעתה, או הליכתה ממעונה לעבודה, אלא בשטח מעונה הפרטי.

הנתבע צירף לכתב הגנתו את טופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, כמו גם את התשובה שנתנה התובעת לפנייה שנעשתה אליה ע"י המוסד לביטוח לאומי (תשובה לפניה מ-25.8.13).

בסיכומיה הוסיפה ב"כ הנתבע וטענה, כי איבוד שווי משקל, כפי שתיארה התובעת, אינו בגדר אירוע תאונתי, וכי המדובר בתאונה אדיופוטית מסיבות הטמונות בתובעת.

3.ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

א.התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי טופס תביעה לדמי פגיעה. בטופס זה ציינה התובעת, כי בתאריך 1.8.13, סמוך לשעה 12:15, ביציאה מביתה לכיוון הרכב לצורך לעבודה, היא נפגעה.

במקום המיועד לתיאור הפגיעה, בו התובעת אמורה לתאר כיצד נגרמה הפגיעה, ציינה התובעת כך:

"ביציאה מפתח דלת ביתי בדרכי לרכבי החלקתי בפתח הבית ונפלתי על יד ימין"

התובעת אף ציינה, כי לא נכחו עדים, וכי אין המדובר בתאונת דרכים.