אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 04/03/2018 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
30336-06-15
12/02/2018
בפני השופט:
נוהאד חסן

- נגד -
תובעת:
ל.ו.
עו"ד יעקב פלדשטיין ו/או רפי מזור
נתבע:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד וירג'ינה מנסור
פסק דין

 

 

  1. עניינה של תביעה זו היא טענתה של התובעת, לפיה יש לשלם לה גמלת נכות רטרואקטיבית החל מהמועד בו הוכרה נכותה, קרי החל מ- 28.11.09, ואין להפחית מסכום המענק המגיע לה סכום כלשהו.

     

    להלן עיקר העובדות הצריכות לענייננו:

    2.בתאריך 15.11.09, ארעה לתובעת "תאונת עבודה" .

    3.ביום 6.12.09, הגישה התובעת באמצעות מעסיקה (משרד הבריאות) תביעה לדמי פגיעה מהנתבע.

    4.ביום, 7.12.09, שלח הנתבע מכתב דרישה לתובעת (עם העתק למעסיקה), להמצאת מסמכים ופרטים חסרים לשם בדיקת תביעתה, (ראה: נספח ל-ת/1)

    5.אין חולק כי התובעת המציאה את כל המסמכים והפרטים שנדרשה לצורך בירור התביעה.

    6.אין חולק כי לא נשלחה הודעה לתובעת ו/או למעסיקה, על החלטת הנתבע כי תביעתה אושרה על ידי המוסד ביום 31.12.09 . יצוין כי התובעת נעדרה מעבודתה בגין הפגיעה כאמור מ-19.11.09 עד 27.11.09 והנתבע לא שילם לתובעת דמי פגיעה, שכן המדובר בתקופת זכאות ראשונה, שהמעסיק מחוייב בתשלומה מכוח סעיף 94(ב)(1)(א) לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשמ"ה – 1995 (להלן-החוק)

    7.במהלך חודש 9/14 פנתה התובעת לבא כוחה לשם קבלת ייעוץ משפטי בשל כאבי הגב מהם היא סובלת, ולשם הגשת תביעה לפגיעה בעבודה בשל כאבי הגב מהם היא סובלת על פי עקרון המיקרוטראומה, לטענתה במסגרת עבודת איסוף הנתונים של בא כוחה, ציינה בפניו התובעת כי בעבר הגישה תביעה בגין כאבי גב לאחר תאונת עבודה, אולם לאחר בקשה להמצאת מסמכים, לא קיבלה כל הודעה מהנתבע.

     

    8.לאור האמור, התובעת פנתה אל הנתבע באמצעות בא כוחה על מנת לברר מה עלה בגורל תביעתה אשר הוגשה בגין תאונת עבודה שארעה לה ביום 15.11.09.

     

    9.במכתב תשובה מיום 5.10.14, הודיע הנתבע לב"כ התובעת, כי תביעת התובעת להכרה בתאונת עבודה מיום 15.11.09- אושרה בתאריך 31.12.09 .

     

    10. ביום 8.12.14, התובעת הגישה תביעת נכות בגין תאונת עבודה שארעה לה ביום 15.11.09 .

     

    11.במכתב מיום 1.6.15, הודה הנתבע בפני ב"כ התובעת, כי לא נשלח כל מכתב אל התובעת או למעסיקה, המודיע על קבלת תביעתה להכרה בתאונת עבודה שארעה לה ביום 15.11.09.

     

    12.התובעת זומנה לועדה רפואית, אשר קבעה ביום 4.5.15, את דרגת הנכות הזמנית של התובעת בשיעור של 10% מיום 16.11.09 ועד 18.11.09, ודרגת נכות יציבה בשיעור של 10% החל מיום 28.11.09 .

     

    13.התובעת הגשה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית. וביום 15.6.15, החליטה הועדה הרפואית לעררים, על נכות זמנית של 30% מ-16.11.09 עד 18.11.09, ודרגת נכות יציבה בשיעור של 20% החל מיום 28.11.09 . בעקבות החלטה זו, הנתבע הודיע לתובעת, כי מאחר ותביעתה לדרגת נכות הוגשה ביום 14.1.15, תשולם לה גמלה בעד התקופה שמיום 1.1.14 (12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה), לאור הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי, לפיהן לא תשולם גמלה לתקופה העולה על 12 חודשים שקדמו למועד הגשת התביעה.

     

    14.הנתבע הגיש ערעור על החלטת הועדה לעררים מיום 15.6.15, אשר התברר במסגרת תיק בל 1524-07-15 בפני כב' השופטת איריס רש, שקיבלה את הערעור וקבעה, כי נפל פגם בהנמקת הוועדה, על כן עניינה של התובעת בתיק זה, הוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס באופן מפורט ומנומק לתיעוד הרפואי ולמסמכים שבתיקה הרפואי של התובעת.

     

    15.כאמור, ביום 15.11.16, התכנסה הועדה הרפואית לעררים וקבעה לתובעת 10% נכות צמיתה החל מיום 28.11.09 . נוכח קביעת הוועדה הרפואית לעררים כאמור, טוען הנתבע, כי התובעת אינה זכאית לתשלום מענק בשל שיהוי בהגשת תביעתה לקביעת דרגת נכות מעבודה, ובעקבות ביטול זכאות התובעת לתשלום גמלה המזכה בקצבה חודשית, נוצר חוב על שם התובעת בגין קצבאות אשר שולמו לה עבור תקופה שהחלה ב-1.1.14 עד 30.11.16 .

     

    להלן עיקר טענות הצדדים

     

    16.לאחר קבלת החלטת הוועדה לעררים, הגיש הנתבע השלמת סיכומים, במסגרתו טען כי בהתאם להוראות סעיפים 104(ג) ו- 107(א) לחוק הביטוח הלאומי, 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים את התובעת במענק, הסתיימו ב- 28.11.10. מאחר והתובעת הגישה תביעה לנכות רק ביום 14.1.15, דהיינו לאחר שחלפו 43 חודשים מיום 28.11.10, הופחת סכום המענק במלואו, ולתובעת נוצר חוב בגין ביטול זכאותה לקצבה חודשית אשר השתלמה לה על יסוד החלטת הועדה הרפואית מיום 15.6.15 אשר קבעה לה דרגת נכות יציבה בשיעור של 20% החל מיום 28.11.09.

     

    17.לטענת התובעת, שעה שהנתבע לא שלח לה או למעסיקה מכתב המאשר שהוא מכיר בפגיעה בגבה מיום 15.11.09 כ"תאונת עבודה" , לא עומדת לו הזכות להפחית את סכום המענק לו היא זכאית. שהרי לראשונה קיבלה מכתב המכיר בפגיעה בגבה כתאונת עבודה, רק בחלוף כ- 5 שנים לאחר הגשת התביעה (בעניין זה, התובעת הפנתה לפסק דין בעב"ל 1365/04 ו- עב"ל 41882-03-14).

     

    18.לטענת התובעת, במכתבי ההכרה או דחיית התביעה, נוהג הנתבע לרשום באופן מודגש מהן זכויות המבוטח בכל הנוגע למועדי הגשת תביעה/ערעור תוך זמן קצוב, שכן לא כל המבוטחים מיוצגים, כפי שגם התובעת לא הייתה מיוצגת בעת שהגישה תביעה להכרה בתאונת עבודה בשנת 2009 .

     

    19.השאלה הטעונה הכרעה בענייננו, היא- האם החלטת הנתבע לשלם לתובעת קצבת נכות או מענק נכות החל מיום 1.1.14, נתקבלה כדין.

     

    דיון והכרעה

     

    20.סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי יש להגיש תביעה ל גמלת כסף (דרישת תשלום) מהמוסד לביטוח לאומי, תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, ולא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו לחודש שבו הוגשה התביעה;

    "(א) כל תביעה לגמלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

    (ב)(1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; הייתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגמלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגמלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגמלה".

     

    21.ב- עב"ל 18257-10-13‏ ‏ אילן גור נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 31.12.14) קבע בית הדין הארצי (סגנית הנשיא כב' השופטת ורדה וירט לבנה) כך:

    "במקרה הנוכחי המערער נפגע ביום 16.11.07. המערער הגיש את התביעה להכרה בפגיעה כתאונה בעבודה ביום 16.7.08, כך שתביעה זו הוגשה בטרם חלפה שנה מהמועד שבו נפגע המערער, ולפיכך עמד המערער במתחם הזמן הנדרש לפי החוק לעניין הגשת התביעה, ללא שתופחת הגמלה.

    אמנם תביעה זו נדחתה בתחילה על ידי פקיד התביעות, והוכרה לבסוף רק ביום 21.6.09, אולם כל עוד הוגשה התביעה בתוך פרק הזמן של שנה ממועד הפגיעה, הרי שהמערער עמד במתחם הזמן הנדרש לקבלת הגמלה ללא שזו תופחת.

    גם את התביעה לדרגת נכות מעבודה, הגיש המערער בתוך שנה מהיום שבו נוצרה עילת תביעה זו, לענייננו מהיום שבו הוכרה הפגיעה כתאונה בעבודה,

     

    כיוון שהפגיעה הוכרה כתאונה בעבודה ביום 21.6.09 והמערער הגיש תביעה לקבלת דרגת נכות ביום 5.5.10– כך שהתביעה הוגשה בתוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה, שהוא המועד שבו הוכרה התאונה, ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 296(ב) הגמלה משתלמת למפרע.

    בנסיבות המקרה הנוכחי, דחיית התביעה לדמי פגיעה על ידי פקיד התביעות עד להכרה בה כתאונת עבודה, מאריכה למעשה את תקופת 12 החודשים הקבועים בחוק שבגינם ניתן לשלם את הגמלה רטרואקטיבית, כך שהמערער לא איבד את זכותו לתשלום הגמלה מעבר ל-12 החודשים הסמוכים למועד שבו הגיש את תביעתו לקביעת דרגת נכות, היינו עבור התקופה שקדמה ליום 1.5.09, ולפיכך המערער זכאי לתשלום הגמלה החל מהמועד שבו נקבעה הנכות על ידי ועדה רפואית, דהיינו 16.2.08." (ההדגשות במקור- נ.ח) (להלן- פרשת גור)

     

    לאחר מכן, ב- עב"ל 57366-09-11 אסתר שקד נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ב-25.2.15) התייחס בית הדין הארצי ל "פרשת גור" אשר הובאה לעיל, ושם נקבע, כי בהתייחס להוראות סעיף 296 לחוק, קיים קשר מהותי בין מועד הגשת התביעה להכרה בפגיעה בעבודה, לבין מועד הגשת התביעה לדרגת נכות. נקבע שם כי מדובר בתביעות השלובות זו בזו ביחס לאותה פגיעה. נקבע, כי במקרה בו נדרש מבוטח להגיש שתי תביעות בגין אותה פגיעה, משהוגשה התביעה לדמי פגיעה בתוך 12 חודשים לאחר קרות אירוע התאונה, והתביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה בתוך 12 חודשים ממועד ההכרה בפגיעה כ"תאונת עבודה" , ייחשב מועד ההכרה בפגיעה בעבודה כמועד היווצרות העילה לעניין התביעה לקביעת דרגת נכות.

    בעב"ל 57366-09-11 אסתר שקד נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ב-25.2.15) נקבע כך:

    "מפסיקת בית הדין בעניין גור עולה הקשר המהותי שמצא בית דין זה לעניין הוראת סעיף 296 לחוק, בין המועד להגשת התביעה להכרה בפגיעה בעבודה (להלן גם: התביעה הראשונה), לבין המועד להגשת התביעה לדרגת נכות (להלן גם: התביעה השניה). זאת, בהיות התביעות כרוכות ושלובות זו בזו, בקשר לאותה הפגיעה שנפגע המבוטח בעבודה.

    על פי קביעת בית הדין בעניין גור, כל עוד הגיש המבוטח את התביעה הראשונה בתוך 12 חודשים ממועד הפגיעה, ולאחר מכן הגיש את התביעה השניה בתוך פרק זמן של 12 חודשים ממועד ההכרה בפגיעה, יהיה זכאי לגמלת הנכות החל ממועד תחילת הנכות, אף אם מועד זה קודם ל-12 חודשים ממועד הגשת התביעה השניה. בקביעה זו של בית הדין נדחתה למעשה עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה מיצוי מלוא תקופת הזכאות הרטרואקטיבית לגמלת נכות היה מחייב את המבוטח במקרה זה להגיש תביעתו לקביעת דרגת נכות יחד ובמשולב עם התביעה להכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה.

    הוסיף עוד וקבע בית הדין בעניין גור, כי תקופת העיכוב באישור התביעה הראשונה, כפי שארע בנסיבות המיוחדות שם, לא תבוא במניין החודשים על פי הוראת החוק. הנה כי כן, בית הדין קבע, על דרך הפרשנות, את אופן יישומה של הוראת סעיף 296 לחוק, למקרים בהן נדרש המבוטח למעשה להגיש שתי תביעות בגין אותה פגיעה. משהוגשה התביעה הראשונה, שהיא התביעה להכרה בפגיעה בעבודה בתוך 12 חודשים לאחר מועד היווצר העילה, ולאחריה הוגשה התביעה השניה, בתוך 12 חודשים ממועד ההכרה, יראו למעשה, ועל דרך הפרשנות, ולעניין הוראת סעיף 296 לחוק, את מועד ההכרה בפגיעה בעבודה, כמועד היווצר העילה לעניין התביעה לקביעת דרגת נכות.

     

    22.בענייננו, ביום- 15.11.09 ארעה לתובעת פגיעה בעבודה, ביום 6.12.09-הגישה תביעתה לקבלת דמי פגיעה באמצעות מעסיקה (משרד הבריאות), כך שהתביעה הוגשה בטרם חלפה שנה ממועד הפגיעה, ולמעשה עמדה במתחם הזמן הנדרש לפי החוק .

    23.אין חולק על כך שהנתבע לא שלח לתובעת או למעסיקה אישור על הכרה בתביעתה כ"תאונת עבודה", וגם לא שולמו לתובעת דמי פגיעה על ידי הנתבע ,היות שמדובר בתקופת זכאות ראשונה שמעסיקה של התובעת הוא זה שהיה חייב בתשלומה. לטענת התובעת, מאז הפגיעה היא המשיכה ליטול משככי כאבים, ובשל היותה אחות העובדת בבית חולים, התרופות היו זמינות לה, אולם לאחר שמצבה החמיר, פנתה לקבלת ייעוץ משפטי באשר למצבה הרפואי - במסגרתו פנה עורך דינה לנתבע לברר מה עלה בגורל תביעתה להכרה בתאונת עבודה מיום 6.12.09.

    24.ב- 5.10.14 הודיע הנתבע לב"כ התובעת, כי תביעתה אושרה כבר ביום 31.12.09 (נ/ג' לת/1). על כן, ביום 8.12.14 – הגישה התובעת תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין פגיעה בעבודה שארעה לה ביום 15.11.2009 . (נ/ד' לת/1)

    25.ביום 12.5.15, הנתבע הודיע לתובעת, כי נקבעה לה דרגת נכות לצמיתות בשיעור 10% מ- 28.11.2009, ובכפוף להוראות סעיפים 296 ו-107 לחוק הביטוח הלאומי, מאחר ותביעתה לגמלת נכות הוגשה רק ביום 14.1.15, קרי, בחלוף 12 חודשים מיום תחילת הנכות המזכה במענק, ולאחר שחלפו 43 חודשים מתום 12 החודשים האמורים, לפיכך, סכום המענק הופחת כולו על ידי הנתבע ונטען כי התובעת לא זכאית לתשלום.

    התובעת טענה, כי לא קבלה כל מכתב המודיע לה על הכרה בתאונה, כמו כן גם מעסיקה לא קיבל כל מכתב שכזה, על כן לטענתה, הקביעה לעניין הפחתת המענק אינו נכון.

    ביום 31.5.15 שלחה התובעת מכתב אל הנתבע, במסגרתו בקשה לקבל העתק ממכתב ההכרה בפגיעה, אשר נשלח אליה ולמעסיקה לאחר החלטת הנתבע להכיר בפגיעה כתאונת עבודה,

    להלן תגובת הנתבע לבא כוח התובעת במכתב מיום 1.6.15:

    "1. מעיון בתיק לא מצאתי מכתב שנשלח למרשתך ו/או למעביד על ההכרה בתאונה. לציין שבתקופה בה הוגשה התביעה לא היה נהוג לשלוח אישורי הכרה בתאונה.

  2. אמנם תביעת מרשתך אושרה אולם לא בוצע תשלום בפועל בהתאם לסעיף 94(1)(א) לחוק- מצ"ב מכתב שהופק היום המדבר בעד עצמו.

  3. לציין כי התביעה הוגשה באמצעות מעביד מורשה לפי תקנה 22 שאחריות תשלום התקופה עד למסגרת של 12 ימים ראשונים, הינה שלו."

    ביום 1.6.15, הנתבע שלח מכתב נוסף, לכתובתה של התובעת המודיע לה כי תביעתה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שארעה לה בתאריך 15.11.2009 הוכרה כתאונת עבודה, ובין היתר צוין במכתב, כי מכתב זה מהווה אישור למעסיק שהתאונה מיום 15.11.09 הינה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי, המזכה אותה בתשלום דמי פגיעה על ידי המעסיק ואין לזקוף את תקופת דמי הפגיעה על חשבון ימי המחלה העומדים לזכותה.

     

    26.לדידנו, בנסיבות המקרה דנן, כאשר הנתבע הודיע לתובעת על הכרה בפגיעה בתאונת עבודה ביום- 5.10.14 והתביעה לקביעת דרגת נכות הוגשה כחודשיים לאחר מכן ב-8.12.14 בדומה לפס"ד גור אשר הובא לעיל, העדר הודעה לתובעת על הכרה בתביעתה על ידי פקיד התביעות, מאריכה למעשה את תקופת 12 החודשים הקבועים בחוק שבגינם ניתן לשלם את הגמלה רטרואקטיבית, עד למועד בו הודיע הנתבע לתובעת על ההכרה בפגיעה כתאונת עבודה, כך שהתובעת לא איבדה את זכותה לתשלום הגמלה מעבר ל-12 החודשים הסמוכים למועד שבו הגישה את תביעתה לקביעת דרגת נכות, אשר הוגשה כחודשיים לאחר הודעת הנתבע, על הכרה בפגיעה כתאונת עבודה.

    לפיכך, אנו קובעים שהתובעת זכאית לתשלום המענק החל מיום 28.11.09 .

    כפי שאף נקבע בעב"ל 57366-09-11 אסתר שקד נ' המוסד, בהקשר לפרשת "גור", "כל עוד הגיש המבוטח את התביעה הראשונה בתוך 12 חודשים ממועד הפגיעה , ולאחר מכן הגיש את התביעה השניה (תביעה לנכות) בתוך פרק זמן של 12 חודשים ממועד ההכרה בפגיעה, יהיה זכאי לגמלת הנכות החל ממועד תחילת הנכות, אף אם מועד זה קודם ל-12 חודשים ממועד הגשת התביעה השניה ... בית הדין קבע, על דרך הפרשנות, את אופן יישומה של הוראת סעיף 296 לחוק, למקרים בהן נדרש המבוטח למעשה להגיש שתי תביעות בגין אותה פגיעה. משהוגשה התביעה הראשונה, שהיא התביעה להכרה בפגיעה בעבודה בתוך 12 חודשים לאחר מועד היווצר העילה, ולאחריה הוגשה התביעה השניה, בתוך 12 חודשים ממועד ההכרה, יראו למעשה, ועל דרך הפרשנות, ולעניין הוראת סעיף 296 לחוק, את מועד ההכרה בפגיעה בעבודה, כמועד היווצר העילה לעניין התביעה לקביעת דרגת נכות"

    27.יש לתמוהה על הודעת הנתבע במכתבו מיום 1.6.15, בו ציין בין היתר כי בתקופה בה הוגשה תביעת התובעת, לא היה נהוג לשלוח אישורי הכרה בתאונה. נכון, ש "ככלל אין על המוסד ליידע את המבוטחים בדבר כל אפשרויות התביעה את המוסד העומדת בפניהם אלא על המבוטח לברר זאת ולהגיש תביעה כנדרש בדין"(עב"ל 677/08 ברש נ' המוסד ניתן ב-14.6.09 ; עב"ל 38771-09-12 האפוטרופוס על פי דין של חסויה נ' המוסד ניתן ב-4.11.13), במילים אחרות, אין חובה כללית על המוסד לביטוח לאומי ליידע את המבוטחים על מגוון אפשרויות התביעה הקיימות בפניהם . אולם, בענייננו, מדובר בתביעה ספציפית אשר הוגשה לנתבע, והנתבע מצדו לא שלח את החלטתו לתובעת על קבלת תביעתה. איך הייתה אמורה התובעת לדעת איך לכלכל את צעדיה, אם לא קיבלה כל הודעה על הכרה בפגיעה כתאונת עבודה.

    28.מה גם, שסעיף 104(א) לחוק הביטוח הלאומי אליו הפנה הנתבע, קובע כי הזכות לקצבה או למענק קמה למבוטח רק לאחר שנסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד ..." , הסעיף נוקט במילים " נסתיימה תקופת דמי הפגיעה", בענייננו , הנתבע לא היה חייב לשלם לתובעת דמי פגיעה, (כנטען על ידו) שכן מדובר בתקופת זכאות ראשונה , שמעסיקה של התובעת, שהינו מעסיק מורשה היה מחויב בתשלומה בכפוף לסעיף 94(ב)(1)(א) לחוק הביטוח הלאומי. על פי תלושי השכר של התובעת אשר הוגשו לתיק, נראה כי לא שולם לתובעת תמורת דמי פגיעה על ידי המעסיק, ולמעשה התובעת לא ידעה ולא יכולה הייתה לדעת על סיום תקופת דמי הפגיעה, כהוראת סעיף 104 לחוק, מבלי שקיבלה אישור מהנתבע על הכרה בפגיעה כתאונת עבודה.

    29.מחד, כפי שטוען הנתבע, לכאורה התובעת ישנה על זכויותיה, בכך שלא ביררה מה עלה בגורל תביעתה במשך חמש שנים. מאידך, אי אפשר להתעלם ממחדלו של הנתבע, בכך שלא הודיע לתובעת על קבלת תביעתה להכרה בתאונת עבודה, ובכך שלא הנחה אותה כיצד עליה לפעול עם קבלת תביעתה, כפי שעשה במכתבו מיום 1.6.15 ועל כך שהיא רשאית להגיש תביעה לקביעת דרגת נכות ככול שנותרה כזאת. על כן, בנסיבות העניין, אי שליחת הודעה לתובעת על ההחלטה בעניינה, פועל לטובתה ומטה את הכף לזכותה. נחזור ונדגיש, במקרה דנן התביעה לדמי פגיעה הוגשה באמצעות מעסיקה של התובעת, והנתבע לא טרח להודיע על קבלת התביעה, לא לתובעת ולא למעסיקה.

    30.התנהלות הנתבע בנסיבות כבמקרה הנדון, של אי-משלוח הודעה למבוטח על הכרה בפגיעה כתאונת עבודה, עלולה להוביל לפגיעה בשרשרת זכויות של המבוטח, כדוגמא: זכותו של המבוטח לקבל את דמי הפגיעה ממעסיקו ולא מהנתבע, זכותו של מבוטח שלא תיזקף תקופת ימי הפגיעה על חשבון ימי המחלה העומדים לזכותו, הגשת תביעה לקביעת דרגת נכות וכד' . אנו סבורים, כי ישנה חשיבות מרובה במשלוח הודעות למבוטח על החלטותיו של פקיד התביעות ביחס לכל תביעה, אם בקבלת התביעה או על דחייתה, על מנת שהמבוטח יוכל לברר מהן הדרכים הפתוחות לפניו למיצוי כל זכויותיו ולכלכל את צעדיו בהתאם.

    31.לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

    32.בנסיבות העניין, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות בסך 2,500 ש"ח וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

    33.ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש לבית-הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים.

     

    ניתן היום, 12.2.18, כ"ז בשבט תשע"ח, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    תמונה 5

     

     

    תמונה 4

     

     

    תמונה 6

    גב' עידית סולומון

    נציגת ציבור (עובדים)

     

    נוהאד חסן, שופט

    אב"ד

     

    מר חיים אזלן

    נציג ציבור (מעסיקים)

     


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ