ב"ל 23905-12-14 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) מיום 15.9.2014 (להלן: "הוועדה"), ולפיה נקבע כי המערערת אינה תלויה בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום-יום, ברוב שעות היממה.

2.המערערת הינה עקרת בית, אשר זכאית לקצבת נכות כללית בשיעור של 60%. למערערת נקבעו 75% נכות החל מיום 1.10.2009, ובגין הפגימות הבאות – 65% בגין סוכרת, 10% בגין הפרעת הסתגלות, 10% בגין מחלת לב, 10% בגין אלופציה ו-10% בגין השמנת יתר (מנופה).

3.להלן עיקר טענות המערערת –

א.המערערת סובלת מזה שנים מבעיות רפואיות רבות, הגורמות לפגיעה בתפקודה היומיומי בבית ומסכנות את חייה.

ב.כתוצאה מליקוייה הרפואיים, המערערת סובלת מרעד בידיים, סחרחורת, חוסר שיווי משקל, פגיעה בראייה ממחלת הסוכרת וירידה בצפיפות העצם, דבר אשר חושף אותה לנזקים רבים.

ג.מצבה הרפואי של המערערת פוגע בתפקודה היומיומי, ביציבותה ובניידות שלה, וחוסם אותה מביצוע פעולות כגון הלבשה, רחיצה וניוד קל.

ד.המערערת תלויה בניידות בילדיה בבית ובחצר הבית, והיא מסכנת את עצמה כשהיא צריכה להתנייד בבית.

ה.הליקוי בראייה ממנו סובלת המערערת וכתוצאה ממחלת הסוכרת, מסכן אותה בנטילת תרופות, הואיל ויכול להיות מצב שהיא תיטול מינון יתר של תרופות.

ו.המערערת זקוקה לעזרה בהיגיינה אישית, הואיל והיא זקוקה לעזרה בכניסה למקום סגור, אין לה כוח בידיים והיא אינה יכולה לעמוד על הרגליים.