ב"ל 23596-08-14 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 30.7.14 (להלן - הוועדה).

2.המערער, המועסק כמסגר, נפגע ביום 27.11.13 בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה. הפגימה שהוכרה היתה חבלת מעיכה ברגל ימין ושברים באצבעות רגל ימין.

הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהתאם להוראות פסק-דין בבל 57107-12-13 מיום 2.6.14 (להלן –פסק הדין), שהורה לוועדה לדון באופן מנומק בחוות-דעתו של ד"ר גנאיים מיום 18.9.13. ד"ר גנאיים המליץ כי ייקבעו למערער 5% נכות לפי פריט ליקוי 35(1) א'-ב'.

הוועדה חזרה על קביעתה כי למערער לא נותרה נכות צמיתה בעקבות הפגיעה, ומכאן הערעור שלפני.

3.המערער טוען, כי הוועדה פרשה לא נכון את האמור בחוות-דעת של ד"ר גנאיים ולא התייחסה לכלל קביעותיו. עוד נטען כי היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה פלסטיקאי שידון בצלקת שנותרה בכף הרגל.

4.מנגד, טוען המשיב, כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק-הדין, התייחסה במנומק לאמור בחוות-הדעת, וכי יתר הטענות נדחו במסגרת פסק-הדין הקודם.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים הבאים:

5.טענת המערער בדבר הרכב הוועדה נדחתה בפסק-הדין (סעיף 10), ועל פסק-הדין לא הוגש ערעור. פסק-הדין הורה, כאמור, כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב, ומכאן שאין פגם בגך שהתכנסה בהרכבה שכלל מומחים בתחומים: כירורגיה אורתופדית, נוירולוגיה ואא"ג.

6.לא מצאתי פגם בהתייחסותה של הוועדה לחוות-הדעת של ד"ר גנאיים.