ב"ל 22978-05-13

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר ג' ל' (להלן: "התובע"), נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע").

בהתאם להחלטת בית הדין מיום 7.5.2014, התביעה ופסק דין זה מתמקדים בשני עניינים: האחד, תשלום של מענק בעקבות פגיעה בעבודה מיום 31.3.88, השני, טענות התובע לפיהן לא שולמה לו גמלת הבטחת הכנסה בשנת 2012 בשיעור לו היה זכאי בדין.

2.את הדיון בתביעה נפריד לשתי הסוגיות האמורות, ונפתח בטענות התובע המתייחסות למענק ששילם לו הנתבע, כנפגע עבודה.

התביעה שעניינה מענק לנפגע עבודה:

3.בתביעה שהגיש התובע לבית הדין, טען האחרון:

"... שיש טעות גדולה באחוזי הנכות הרפואיים של הערעור, קבעו לי 15% פלוס תקנה 15 במלואה, שהם 15% ועוד 7.5% שהם סה"כ 22.5% ולא 19%. אך בפועל הוסיפו לי רק 4% במקום 7.5% ובסה"כ 19% נכות צמיתה בתחולה, בגלל זה אני לא מקבל קצבה מחלת מקצוע..."

4.במילים אחרות, מלין התובע בפנינו על תשלום מענק בעקבות פגיעה בעבודה, מאחר ולטענתו, בהתאם להחלטת הוועדה הרפואית לעררים הוא זכאי לגמלה חודשית בהתחשב באחוזי הנכות שהוכרו לו על ידי הוועדה הרפואית לעררים בעקבות הפעלת תקנה 15 – 22.5% נכות יציבה לשיטתו (הנכות הרפואית בצירוף הגדלה במחצית של אחוזי הנכות בהתאם לתקנה 15).

5.אין מחלוקת כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.6.2012, עליה נסמך התובע, הכירה לתובע ב-15% נכות רפואית על פגיעה בריאות כתוצאה מעבודתו כרתך צנרת. הוועדה קבעה עוד, כי יש להפעיל בעניינו של התובע את תקנה 15 במלואה, בהגבלת התקנה (ראה: פרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.6.2012, אשר צורף לכתב התביעה ולהשלמת הסיכומים מטעם הנתבע).

6.תקנה 15(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, קובעת כדלקמן: