ב"ל 21540-04-14 לסינגר נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת, גב' שירה לסינגר, הגישה תביעה זו להפרשי דמי תאונה בגין 11 ימים, לאחר שהנתבע אישר תשלום דמי תאונה לתובעת בגין 79 ימים מתוך 90 הימים המרביים שמעניק חוק הביטוח הלאומי.

העובדות בתיק אינן במחלוקת:

• התובעת ילדה ביום 18.11.12 ושולמו לה דמי לידה בעד תקופת חופשה הלידה שהסתיימה ביום 23.2.13.

• בתום ימי חופשת הלידה של התובעת על פי חוק עבודת נשים, שהתה התובעת בחופשה ללא תשלום.

• ביום 5.12.12 אירעה לתובעת תאונה בגינה הגישה למוסד תביעה לדמי תאונה. לתביעתה צירפה התובעת תעודות המעידות על אבדן כושר עבודה עד ל-28.3.13.

• המוסד שילם לתובעת דמי תאונה לתקופה מיום 6.12.12 עד 23.2.13, מועד בו סיימה את חופשה הלידה שלה.

• המוסד דחה את תביעת התובעת לתשלום 11 דמי תאונה החל מיום 24.2.13, בנימוק שעל פי סעיף 155 לחוק הביטוח הלאומי, תנאי לתשלום דמי תאונה הוא שהמבוטח אינו זכאי לתשלום על פי כל חיקוק בעבור תקופת אי כושר לעבודה, ואילו מנתונים שהועברו למוסד ממעבידה של התובעת, לתובעת עמדו יתרה של 38 ימי מחלה.

התובעת טוענת שמעסיקה הוציא אותה לחל"ת כפוי בתום חופשה הלידה ועל כן הוא מסרב לשלם לתובעת דמי מחלה. בנסיבות אלה, התובעת טוענת שיש לחייב את המוסד לשלם לה את 11 הימים הנותרים.

מוסיפה התובעת ומלינה על כך שמכתבו של הנתבע הדוחה את תביעתה ל-11 ימי תאונה, הגיע לאחר שהתובעת סיימה את החל"ת ועל כן לא ידעה שהיא יכולה לדרוש מהמעסיק של ימי מחלה.