פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי - פסקדין

האם תאונת הדרכים שאירעה לתובע רואים אותה כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

רקע תמציתי קצר

1. התובע יליד X.X.99 הועסק בעת התאונה כעובד כללי שכיר בחברה קבלנית "XXX" באמצעות מעסיקו - ח' ק' (עוסק מורשה).

    

2. האירוע התאונתי בהתאם לתיאורו של התובע אירע ביום 5.10.20 בשעה 13:00 לערך בדרך לסקוב באשדוד, עת רכב על אופנוע בדרכו ממקום עבודתו שבאזור התעשייה לביתו שברחוב XXX באשדוד, כשבמהלך הנסיעה התנגש האופנוע במעקה בשולי הכביש ,דבר שגרם לפציעתו (להלן: "האירוע התאונתי").

    

   כראיה צירף התובע מוצגיו המסומנים ת/1 ו-ת/9 המציינים את מסלול נסיעתו ממקום עבודתו לביתו ומפה נוספת צבעונית המציגה מסלולי נסיעה אופציונליים ממקום עבודתו לביתו.

    

   תמצית טענות התובע:

    

3. שעות עבודתו הקבועות של התובע הן מהשעה 09:00 עד 17:00 , וכי במועד התאונה - חול המועד סוכות סיים את יום עבודתו ,באישור מעסיקו ,בשעה מוקדמת מהרגיל ונסע לכיוון ביתו. כראיה צירף מכתב מאת מעסיקו המאשר גרסתו (ת/2).

    

4. למקום התאונה הוזעק צוות מד"א אשר מצא את התובע כשהוא מדמם ושוכב על הקרקע, ולאחר קבלת טיפול ראשוני הובהל על ידם לבית החולים אסותא באשדוד. כתוצאה מהתאונה סבל וסובל משבר בחלק העליון של עצם השוק מימין, מכאבים, רגישות נפיחות והגבלה בתנועת שוק וקרסול ימין וברך ימין ,מזרמים וחוסר תחושה בכף רגל ימין ,מכאבים, רגישות והגבלה בתנועת עמ"ש צווארי ומותני.

    

5. במועד התאונה לא היה מבוטח התובע בביטוח חובה בר תוקף המכסה את נזקי גופו, והגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה לנתבע, אשר דחה תביעתו גם לאחר בחינתה בשני סבבים.

    

6. הנתבע שגה במסקנתו וכי עיקר המחלוקת נוגעת למסלול נסיעתו מעבודתו לביתו. לטענתו, נסע כאמור מדרך לסקוב ,ואולם ניתן להגיע לביתו במספר מסלולי נסיעה אפשריים, גם מרחוב שד 'הרצל, ובכל פעם נוסע על האופנוע בדרך אחרת בהתאם למופע הרמזור והפקקים במהלך הנסיעה.

    

7. נוכח הפקקים ,עבודות תשתית והקמת מערכת תחבורה חדשנית שהתבצעו באותה תקופה באשדוד, נאלץ התובע לבחור במסלולים חלופיים, כך שקביעת חוקר הנתבע כי מסלול הנסיעה של התובע אינו מקובל ,הינה קביעה שגויה המתבססת על סטטיסטיקה תעבורתית בלבד ,ללא יכולת לדעת מצב הכביש במועד התאונה וללא בדיקת המסלולים החלופיים באמצעות מפה.

    

8. התובע מתייחס לטענה בדבר אי קיום רישום של נוכחות בעבודה, ומציין כי עובד לפי הספק, בקבלנות. נטען כי במועד התאונה היה חול המועד סוכות וביקש לצאת מוקדם לאכול ולסידורי ביתו.

    

9. טענת הנתבע כפי שהועלתה לראשונה בסיכומיו, לפיה התובע לא עבד במועד התאונה ו /או לא הוכיח שעבד ביום התאונה ,הועלתה לראשונה בסיכומיו והינה בגדר הרחבת חזית אסורה ומעלה תמיהות העולות לכדי חוסר תום לב.

    

10. התובע שב וטוען כי עבד במועד התאונה אצל מעסיקו כפי שהעיד והצהיר, אף מעסיקו מר ח' ק' העיד ואישר כן, כך שאין באי דיווח על התובע כעובד או באי תשלום דמי ביטוח בעדו כדי לפעול לחובתו ולשלול את זכאותו להכרה בפגיעתו כפגיעה בעבודה.

     

    תמצית טענות הנתבע:

     

    1. לא עלה ביד התובע להוכיח כי ביום 5.10.20 נגרם לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודה כמשמעות סעיפים 79 -ו 80 לחוק ולכן דין התביעה להידחות, אף לא הוכח כי התאונה ארעה בדרך התובע למעונו, וכי סטה סטייה של ממש מהדרך המקובלת לביתו. טענות התובע לעניין הסטייה מהמסלול היו סותרות ולא הוכחו.

        

    2. התובע לא הוכיח שעבד במועד הנטען ע"י המעסיק הנטען, לא צירף התכתבות, דו"ח נוכחות, תלוש שכר או כל מסמך אובייקטיבי אחר. לטענתו, אי הבאת הראיות על ידי התובע יש בכך כדי לזקוף לחובתו .

        

    3. מבדיקה שנערכה על ידי הנתבע בטרם הגשת הסיכומים עולה כי התובע לא עבד כלל בחודש 10/2020 אלא היה סטודנט להשכלה גבוהה בלבד, ולא העמיד כל ראיה אובייקטיבית לכך שעבד כשכיר באותו היום. המעסיק לא דיווח על העסקתו בחודש זה, התובע לא היה מבוטח כלל בביטוח נפגעי עבודה במועד הנטען ורק בשל כך יש לדחות את תביעתו. מדובר בטענה מהותית שהתגלתה רק בשלב הסיכומים ולא ניתן להתעלם ממנה לצורך חקר האמת.

        

    4. התובע טען טענות סותרות לעניין נסיבות יציאתו מהעבודה מוקדם ביום הנטען, וכי ההזמנה לארוחה אצל משפחה בשל חול המועד עלתה לראשונה בעדותו בבית הדין, כאשר טענותיו אינן מתיישבות אחת עם השנייה ופוגעות במהימנותו. כן נטען, כי התובע טען טענות סותרות לעניין מנגנון התאונה.

        

    5. המסמכים הרפואיים הסמוכים לאחר הפגיעה אינם תומכים בטענותיו של התובע. נוסף לכך, התובע היה באי כושר עבודה בשל תאונת דרכים שעבר עם האופנוע כבר כחודשיים קודם לכן.

        

       דיון והכרעה:

        

       המסגרת הנורמטיבית

        

    6. סעיף 79 לחוק מגדיר את המונח "תאונת עבודה" כך:

       "תאונת עבודה - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח יד".

        

       סעיף 80 לחוק מרחיב הגדרה זו. ההרחבה הנוגעת לענייננו מעוגנת בסעיף 80(1) לחוק לאמור:

       "חזקת תאונה בעבודה

       80. רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם-

       (1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;...".

        

       הסייג להרחבה שבסעיף 80 קבוע בסעיף 81 לחוק לאמור:

        

       "הפסקה וסטיה

       81. (א) תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על- ידיה אי - כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.

       (ב) בנסיבות האמורות בפסקה (1) של סעיף 80 לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש, לענין סעיף קטן (א), אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:

       (1) כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם;

       (2) כדי לקיים מצוות תפילת בוקר בציבור בבית תפילה שבו הוא נוהג להתפלל".

       בעניין אספיר נדונו הוראות החוק הרלוונטיות, ונקבע כי "הדרך המקובלת" במובן סעיף 81 לחוק אינה תמיד אחת ויחידה, וכי "אפשר שיתקיימו מספר חלופות 'מקובלות' שההבדל ביניהן אינו משמעותי. השימוש באחת מן החלופות הוא פועל יוצא של בחירה אקראית או של אילוצים אובייקטיביים. כל עוד הדרך הנבחרת משרתת את הנסיעה ממעונו של העובד אל מקום העבודה והיא, בנסיבות העניין, נוחה ויעילה מבחינת המרחק או הזמן – תהא זו 'הדרך המקובלת'" (ר' עב"ל (ארצי) 329/03 , רחל אספיר – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] (9.1.05) (להלן: עניין אספיר)).

       בכל הנוגע לשאלה מתי סטיה תהיה "סטיה של ממש", נאמרו בעניין אספיר הדברים הבאים: "יש ולעיתים הדרך אל מקום העבודה כרוכה בסטיה מן הדרך המקובלת, על שלל חלופותיה. מתי תהא סטיה זו 'מקובלת' ומתי תחשב כ'סטיה של ממש' במובן סעיף 81 לחוק? אין על כך תשובה חד משמעית ולא ניתן להגדיר לצורך כך נוסחה מחייבת מראש. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. הסטיה תבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הסטיה.....".

       יפים לענייננו דבריו הבאים של בית הדין הארצי בדעת הרוב ( השופט רבינוביץ) בעב"ל 639/09 ורדה גורדון נ' המל"ל [פורסם בנבו] ( מיום 7.11.17(, כמצוטט:

       "הפסיקה קבעה כמה כללים הקובעים את אמות המידה, להכרה בתאונה שארעה למבוטח ממעונו לעבודה ומן העבודה למעונו כתאונת עבודה. הבחינה הראשונית היא מה הייתה מטרת הנסיעה- האם הנסיעה הייתה כדי להגיע מן המעון לעבודה או מן העבודה למעון. פסק הדין בעניין סכנדריון מרים (דב"ע /מח 0-39, המוסד לביטוח לאומי- סכנדריון מרים, [פורסם בנבו] פד"ע יט 502.להלן פס"ד סכנדריון) עליו סמך בית הדין האזורי את פסיקתו, הוא מורה הדרך העיקרי בנושא זה, כשהוא משבץ בתוכו פסיקה המדגימה היטב את כלל מטרת או כוונת הנסיעה כאבן בוחן מרכזית לבחינת ההכרה בתאונה שארעה במהלך נסיעה כתאונה בעבודה....

        

    7. לאחר שהתרשמתי מהתשתית הראייתית ומהעדויות שנשמעו בפניי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה ולראות בתאונת הדרכים מיום 5.10.20 שאירעה לתובע, כתאונת עבודה כהגדרתה בסעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. להלן אבהיר:

        

    8. מעסיקו של התובע מר ח' ק' אישר בעדותו כי התובע עבד אצלו בתקופה הרלוונטית (ר' עמ' 2 ש' 5-20 לפרוטוקול מיום 12.3.25). מטעם זה לא מצאתי כדי להידרש לטענת הנתבע שעלתה לראשונה בסיכומיו לפיה התובע כלל לא עבד בחודש אוקטובר 20.- מדובר בהרחבת חזית אסורה. לנתבע הייתה הזדמנות לברר דבר הימצאותו/העדרותו בעבודה במהלך החקירה או לפחות לאזכר זאת במכתב הדחייה הבראשיתי. שכן, מעיון במכתב הדחיה עולה כי הנחת המוצא של פקיד התביעות הייתה שהתובע עבד ביום התאונה.

        

    9. מעסיקו אישר כי מתכונת ההעסקה הייתה גמישה, וככל שעובד, ובכלל זה התובע, ביקש לצאת מוקדם יותר (כפי שאירע ביום התאונה) הוא נדרש רק ליידע "מנימוס ומכבוד" ויכול היה להשתחרר מוקדם יותר (ר' עמ' 3 ש' 22-39 לפרוטוקול). יצוין כי הדברים אומתו בעדות התובע (ר' עמ' 9 ש' 31-28 לפרוטוקול).

        

    10. המעסיק התייחס לכך כי נוהג זה ביחס לזמני היציאה מהעבודה לא הייתה אופיינית רק לתובע, כי אם גם לעובדים נוספים (ר' עמ' 3 ש' 39-29 לפרוטוקול):

        "ת: כן, זה, יש כאלה שפתאום אשתו התקשרה אליו שהוא צריך להוציא את הילד, הוא פשוט יוצא, הוא מתקשר אלי, הוא מודיע,

        ש: בסדר, הוא, אמרנו, ילד צעיר, אין לו אשתו.

        ת: הוא גם לא חייב לומר לי, הוא גם לא חייב לומר לי.

        ש: הוא לא חייב.

        ת: ברור.

        ש: אז אתה לא בהכרח יודע ברגע האמת שהוא יוצא.

        ת: בול.

        ש: מי מפקח על זה?

        ת: יש לנו מנהל עבודה, קוראים לו ארז, ויש אותי, או אני או ארז, אז הוא פשוט מודיע מנימוס ומכבוד, זה הכל."

         

        נוהג "מכיל" זה ביחס לזמני היציאה מהעבודה מתקבלת על הדעת עם מביאים בחשבון את הסברו של המעסיק כי העבודה נעשית על פי הספקי עבודה, "בקבלנות" (ר' עמ' 7 ש' 31-21 לפרוטוקול).

         

    11. לאור האמור, לא מצאתי לפקפק בהסברו של התובע לסיבת יציאתו מוקדם ביום האירוע הנטען (ר' עמ' 10 ש' 39-38 לפרוטוקול): "כן, הייתי רעב והיה לי סידורים כלשהם, כאילו ללכת הביתה להתקלח, ללכת למשפחה", תוך שהשינוי עליו מצא הנתבע לדקדק היא כי ביקש לצאת מוקדם מאחר והיה חול המועד סוכות.

         

    12. כך גם לא מצאתי בכך כל סתירה או בעייתיות, והתובע התייחס לכך בהמשך עדותו ודבריו הותירו עלי רושם מהימן (ר' עמ' 11 ש' 20-17 לפרוטוקול):

         

        "ש: אנחנו עובדים בחול המועד רגיל, יום עבודה מלא.

        ת: הם עובדים רגיל, אני ביקשתי לצאת כי חול המועד, רציתי ללכת לבית, לאכול, להתקלח, לעשות סידורים כלשהם, משפחה, על האש, מנגל, זה עבודה מאוד פיזית, עבודה מאוד שחורה."

         

        "סטיה של ממש" מהדרך המקובלת – האומנם?

    13. התובע התייחס למסלול נסיעתו ביום האירוע הנטען. ככלל, רוכבי אופנועים בכביש מאלתרים דרכי נסיעתם בהתאם לפקקים או בהתאם למסלול שמתווה הווייז. ניתן להיווכח כי מדובר בכלי תחבורה המאפשר נסיעה במסלולים חלופיים שונים ולא בהכרח הם נצמדים למסלול קבוע. רוכב אופנוע מאלתר בזמן אמת דרך חלופית ככל שמדובר בהסדרי תנועה, מופעי רמזור, תיקוני כביש, או פקקים, באופן המאפשר לעקוף שיירת פקקים, ובפרט אם ציין כי השתמש באפליקציית הניווט "וויז".

        וכך בעדות התובע (ר' עמ'14 ש' 39-34 לפרוטוקול):

         

        "ש: בסדר, אז אני מפנה אותך לנ/6, בכל מקרה, ותאשר לי בבקשה שביום הזה אתה נסעת דרך שם כי היו פקקים וזו לא הדרך שבה אתה נוסע בדרך כלל.

        ת: אני אגיד לך, הווייז לקח אותי משמה ויש שם עוד חלופה כאילו לפני לנסוע דרך אחרת, מבחינתי זה לא משנה לי, אני על אופנוע, אני אגיד לכם את כל האמת, אני רואה ירוק לפעמים עם האופנוע, ממשיך ישר, אבל הווייז כיוון אותי משם ונסעתי כאילו משם באותו יום."

         

    14. עדותו של מר עמנואל דוידוב עובד הנתבע חיזקה את מהימנות גרסתו של התובע בכך שנודע במהלכה כי באותה תקופה בוצעו באשדוד עבודות בכביש, מה שכונה מערכת "ריווי" (ר' עמ' 30 ש' 39-19 – עמ' 31 ש' 5-1 לפרוטוקול):

        "ש: התאונה קרתה ברחוב, התובע יצא מרחוב הקדמה לכיוון הבית שלו ברחוב XXX, או-קיי. אנחנו רואים פה שזה שדרות הרצל, נכון? תאשר לי.

        ת: נכון.

        ש: וזה, זה שדרות ז'בוטינסקי, נכון? זה הרצל, כל האורך הזה, זה המסלול שבו קרתה התאונה. אתה, אתה, אתה סברת שזה לא המסלול הנכון כי אתה אמרת זו הדרך הקצרה והנכונה.

        ת: לא רק את זה אמרתי, יש שם עוד טענה, הסבר.

        ש: או-קיי, לקחת בחשבון את העבודות של ריווי באותה תקופה שחוצות ולאורך ולרוחבו של המסלול?

        ת: כן.

        ש: האם לקחת את זה בחשבון?

        ת: תראה, אתה בעצמך אמרת שעבודות הריווי נמשכו במשך מספר שנים, או-קיי? התחילו ב-2017, 18, משהו כזה, אתה אומר את זה, אבל זה באמת פרויקט מאוד גדול היה, הוא התחיל לעבוד משהו כמו שבעה חודשים לפני, לפני התאונה, זאת אומרת, כשהוא התחיל לעבוד באותו מקום הוא כבר אז היה, ידע שהמסלול הזה הוא מסלול מבחינתו לא סביר, בשדרות הרצל, כי יש עבודות, אז זאת אומרת, המסלול הרגיל שהוא היה בוחר לנסוע באותו זה, זה המסלול הזה, כמו שאתה אומר שהוא נסע באותו יום, עצם העובדה שבחקירה,

        ש: זה אתה מנתח.

        ת: זה ניתוח שלי גם בזמן חקירה, דרך אגב, אני גם משתף אותו בניתוח הזה ומבקש ממנו תגובה, או-קיי? עצם העניין שהוא בחר באותו יום לנסוע במסלול הזה, לא, שהוא טען קודם שהוא בכלל נוסע יום יום במסלול אחר ובאותו יום הוא נסע במסלול הזה, לא כל כך גם הסביר, שנייה אחת, לא כל כך גם הסביר את זה, או-קיי? עכשיו, עוד דבר אני אגיד ל,ך וזו נקודה שעלתה בחקירה, הכביש הזה שאתה מראה לי אותו, הוא כביש מאוד עמוס.

        ש: אני חולק עליך."

         

    15. בהמשך החקירה ב"כ התובע מפנה את מר דוידוב למוצג ת/9 באופן המלמד כי הדרך שבה נסע התובע באותו היום מבחינת ק"מ היא אכן הכי קצרה (6.6 ק"מ ביחס ל-7 ק"מ ו-7.1 ק"מ בדרכים החלופיות (ר' עמ' 35 ש' 39-1 לפרוטוקול).

         

    16. זאת ועוד. המסמכים הרפואיים מורים אודות חומרת פגיעתו של התובע וכי נותח ואושפז למשך 4 ימים (עד 8.10.20), כך שלנוכח תיאור מצבו כפי המשתקף מדוח מד"א (ר' נ/4) לא ניתן לצפות ממנו כי יזכור לציין כי מדובר בתאונת שאירעה בדרך שובו הביתה מעבודתו.

         

    17. התובע ציין בחקירתו כי ההחלטה לנסוע במסלול הייתה תלוית נסיבות (עמ' 14 ש 33-27). הנ"ל נשאל מאיזה מסלול הוא נוהג לחזור לעבודה וזה השיב שלעיתים הוא נוסע דרך הנמל (מקום התאונה) וכי הדבר תלוי בעומסי התנועה באותו רגע. בעניינו ציין התובע כי הוויז כיוון אותו משם (עמ' 14 ש' 39-34).

         

    18. יודגש כי בהתאם לת/9 הדרך המהירה ביותר מהעבודה לביתו היא הדרך שבה נסע התובע ובה קרתה התאונה. במהלך הדיון מצאתי לשקף לנתבע את חוסר הנוחות מהניסיון להציג דרך חלופית אחרת שעה שהמסלול שבחר התובע היה הקצר ביותר. ברי כי נוכח הפקקים, עבודות התשתית והקמת מערכת לחבורה חדשנית שהתבצעו באותה תקופה באשדוד מצאתי לקבל את גרסת התובע כמהימנה לפיה נאלץ לבחור במסלול כפי המוצג במפה נ/9. מדובר במסלול סביר וקצר יותר מהמסלול החלופי שהציג הנתבע.

         

    19. קביעת החוקר כי מסלול הנסיעה שבחר התובע הייתה שגויה אינה מקובלת עלי והרושם שהותיר החוקר בעדותו הייתה פתלתלה ולא מקובלת. הקביעה כי מדובר בסטטיסטיקה תעבורתית היא קביעה שגויה ולא לוקחת בחשבון את מצב הכביש במועד התאונה וללא התייחסות לקיומם של חלופות נסיעה עדיפות יותר (עמ' 35 ש' 29-23). לכך אוסיף כי מדובר היה בחול המועד סוכות שכבישי ישראל מטבע הדברים פקוקים יותר.

         

    20. באשר לטענת הנתבע כי לא היה כלל רישום ביום התאונה – יובהר כי מר ק' המעסיק הדגיש כי לא קיים רישום של נוכחות בעבודה והדבר אינו יכול להיזקף לחובתו של התובע. העד ציין כי התובע עבד בהתאם להספקי עבודה וככלל הוא אינו שואל את העובדים לפשר יציאתם במועד מוקדם יותר. לבד מכך, העובד אינו נדרש להמציא אישור מראש והדבר תלוי נסיבות באותו רגע שפונה אליו עובד ומבקש לעדכן אותו כי הוא יוצא (עמ' 22 ש' 26-16).

         

    21. אף עדי התובע העידו כי התובע נסע לביתו, תוך שהמעסיק ציין הן בעדותו והן בתצהיר מטעמו כי התובע יצא לכיוון ביתו, באישורו של המעסיק ואף טרח לציין כי קיבל עדכון בסמוך למועד קרות התאונה. (עמ' 6 ש' 38-37; עמ' 23 ש' 11)

         

        סוף דבר:

         

    22. משכך בנסיבות אלו שוכנעתי כי יש לקבל את התביעה.

         

    23. הנתבע ישא בהוצאות ובשכ"ט התובע בסך של 4000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

         

    24. זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

         

        ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ו, (18 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.