ב"ל 13357-04-1310

בפניי בקשת התובע לפסול עצמי מלדון בתביעתו לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

הבקשה

1.ביום 1.9.14 הוגשה לבית הדין בקשת ב"כ התובע לפסול עצמי מלדון בעניינו של התובע. בבקשתו טען ב"כ התובע כי מרשו מצוי בהליכים כנגד בית הדין בגין פסק הדין שניתן על ידי ביום 9.5.12 בתביעת התובע כנגד הנתבע. משכך, לטענתו, מתקיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

2.ביום 2.9.14 ניתנה החלטתי שלפיה "לא ידוע לי על קיומם של הליכים המתקיימים כנגדי ולא מצאתי בבקשה כל עילה לפסול עצמי מלדון בתיק".

3.ביום 7.9.14 הגיש התובע בקשה נוספת לפסילתי מלדון בעניינו בטענה כי פנה לנציבות תלונות הציבור על שופטים וכן כי הוא פועל במסגרת גורמים נוספים כנגדי בהליכים החוסים תחת חיסיון. לדבריו, די בכך כדי לפסול ישיבתי בדין בעניינו.

הכרעה

4.המסגרת הנורמטיבית לבחינת פסילתו של בעל תפקיד שיפוטי מלישב בדין מותווית בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, בסעיף 39א לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ובפרק ג1 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. בסעיף 77א לחוק בתי המשפט נקבע המבחן המרכזי לפסילת שופט והוא בנסיבות שבהן קיים "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". בתיקון לחוק בתי המשפט משנת 2004, נוספה לאמת מידה זו, שהיא בעלת נופך כללי, רשימת עילות ספציפיות שבהן על שופט לפסול עצמו מלישב בדין, ובהן עילות שעניינן קיומו של עניין אישי במשפט, בבעלי הדין או בבאי כוחם.

5.הנימוק היחיד שהעלה ב"כ התובע לבקשת הפסלות הוא פנייתו לנציבות תלונות הציבור על שופטים ולגורמים עלומים אחרים בתלונה על פסק הדין שניתן על ידי ביום 9.5.12.

הלכה היא כי תלונה שהגיש צד לנציבות כנגד שופט היושב לדון בעניינו אינה יוצרת כשלעצמה עילת פסלות, "שאם לא תאמר כן יוכל כל בעל דין לפסול שופטים מלדון בענייניו באמצעות הפרחת תלונות כנגדם" (ע"א 5714/97 מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל, ניתן ביום 14.10.97; ע"א 2116/08 כובשי נ' אסרף, ניתן ביום 25.5.08; יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, עמ' 226).