ב"ל 13298-06-14 צ' נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע כללי

1.לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 23.3.14 (להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

הוועדה קבעה למערער 30% נכות לפי סעיף ליקוי 34(א)(4) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) בגין דיכאון ופיברומאלגיה.

טיעוני הצדדים

3.לטענת המערער, נפל פגם בהרכב הוועדה בכך שלא נמנה על חבריה ראומטולוג. מוסיף וטוען המערער כי נפל פגם בהחלטת הוועדה בכך שהיא קבעה לו נכות בגין דיכאון בלבד, תוך התעלמות ממחלת הפיברומיאלגיה. עוד הוא טוען, כי שגתה הוועדה בכך שהתעלמה מאסכולה רפואית מקובלת לפיה יכולה להיות קורלציה של 50% בלבד בין בעיות נפשיות שלPTSD לבין מחלת הפיברומיאלגיה, ולעומת זאת, רק 5% מחולים הסובלים מדיכאון יפתחו אף פיברומיאלגיה, וכי בנסיבות אלה לא היה מקום לאחד בין שתי הנכויות. לבסוף טען המערער, כי שגתה הוועדה בבחירת סעיף הליקוי, שכן במקרים של דיכאון מקובל לקבוע נכות לפי סעיף 33 לתוספת לתקנות ולא לפי סעיף 34.

4.לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. המשיב הדגיש, כי הוועדה לא איחדה בין שתי מחלות, אלא קבעה כי המערער סובל מפיברומיאלגיה הנקשרת למצבו הפסיכיאטרי של המערער. באשר להרכב הוועדה, ציין המשיב כי על הרכב הוועדה נמנה מומחה ברפואה פנימית, שהוא בעל מומחיות רלבנטית.

דיון והכרעה

5.בהתאם להלכה הפסוקה, כשמוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת. עוד נקבע בפסיקה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.