בש"א 5609/16 גבריאל שחם נ' נאוה כהן ואח'

1. לפניי בקשה להעברת מקום הדיון בע"א 26961-06-16 (מח' י-ם) לבית המשפט המחוזי בנצרת או בחיפה. מדובר בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בה"פ 6538-03-16 בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט שהגישו המשיבים נגד המבקש. ברקע לכך, סכסוך בין המשיבים לבין המבקש הנוגע לדירת המשיבים המצויה בירושלים. המבקש ציין כי בהמשך, ביקשו המשיבים להמיר את הערעור שהגישו בבקשת רשות ערעור. לטענתו, יש להעביר את מקום הדיון בהליך האמור, כיוון שהמשיב 2 כיהן במשך 18 שנים כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים, מהן ארבע שנים בתפקיד סגן נשיא בית המשפט. לדברי המבקש, עובדה זו לא צוינה באף אחד מכתבי הטענות בהליכים שנקט המשיב 2 נגדו ובכך יש משום חוסר תום לב. המבקש ציין כי הוא מתגורר ביישוב אלון הגליל שבצפון הארץ, ולטענתו, בעקבות התנהלותם חסרת תום הלב של המשיבים, הוא נדרש לבצע נסיעות רבות לירושלים כדי להתייצב בהליכים שמנהלים המשיבים נגדו.

2. המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, המבקש לא ביקש להעביר את הדיון בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בירושלים, אף שגם בו כיהן בעבר המשיב ולמרות שערעורים על החלטותיו נשמעות בבית המשפט המחוזי בירושלים, והמתין שלושה שבועות עד שהגיש את בקשתו. זאת, לדידם, מתוך ידיעה כי שעתם של המשיבים דוחקת. המשיבים דחו את הטענה כי אי-ציון העובדה שהמשיב 2 כיהן כשופט מהווה חוסר תום לב. הם ציינו כי המשיב 2 פרש מכהונתו בשנת 2002 ומאז לא מילא כל תפקיד בבית המשפט או מטעמו. לדידם, ספק אם מי מהשופטים שכיהנו בבית המשפט המחוזי בירושלים בתקופה שבה כיהן שם המשיב 2 עודנו מכהן בערכאה זו. המשיבים מסרו כי לאחר פרישתו, דן המשיב 2 במספר תיקי בוררות, מרביתם בתל-אביב, שלא על פי מינוי של בית משפט ולא ידוע לו האם מי מהם אושר או בוטל בבית משפט.

3. למען הסדר הטוב, אציין כי כיהנתי בבית משפט השלום בירושלים ובבית המשפט המחוזי בירושלים בתקופה שבה כיהן שם המשיב 2. את הסמכות לדון בבקשה ניתן לאצול למשנה לנשיא בית המשפט העליון, על פי הוראות סעיף 29(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עם זאת, מתברר כי אף המשנה לנשיאה, השופט א' רובינשטיין, כיהן יחד עם המשיב 2 בבית המשפט המחוזי בירושלים. בנסיבות אלה, ניתנה החלטתי בבקשה, מכוחו של "כלל ההכרח" (The necessity rule) (ראו והשוו, בג"ץ 560/75 ניר נ' האדמיניסטרציה בבית המשפט העליון, פ"ד ל(2) 281, 284 (1976); בג"ץ 3262/95 פורז נ' ממשלת ישראל, פ"ד מט(3) 153, 162-161 (1995); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 394-390 (2006)).

4. דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, איני רואה מקום להעביר את הדיון בהליך מושא הבקשה לבית משפט אחר. זאת, בהתחשב בעמדות הצדדים ובייחוד נוכח חלוף הזמן מאז כיהן המשיב 2 כשופט בבית המשפט המחוזי. לא השתכנעתי כי זהו אחד המקרים הנדירים שבהם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים של כל שופטי בית המשפט (ראו, למשל, בש"א 3994/14 עיריית אלעד נ' א.ע. השלום יזמות ובנייה בע"מ, פיסקה 2 (26.6.2014)). אילו הייתה קיימת אפשרות כי תקום עילת פסלות ספציפית לגבי שופט כזה או אחר היושב בדין, למשל בשל היכרות מיוחדת שלו עם המשיב 2, הרי שאין בכך כדי להקים עילת פסלות נגד כל שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים (ראו, בש"מ 3084/16 כהן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פיסקה 3 (2.5.2016)).

5. אשר על כן, הדיון בע"א 26961-06-16 ימשיך להתברר בבית המשפט המחוזי בירושלים, לשם הוגש.

          ניתנה היום, ‏ג' באב התשע"ו (‏7.8.2016).