ברכר נ' לפידות

ושוב על המדוכה פסק הבוררות שניתן ע"י הבורר מר אלי חדד (להלן- הבורר) עוד ביום 10.01.2018 המכריע בסכסוך שבין המבקש (להלן- ברכר) לבין המשיב (להלן- לפידות) הנעוץ בשותפות העסקית שביניהם בתחום מכונים לצילומי שיניים, והקובע כי "...ישלם ברכר ללפידות סכום של 5,291,644 ₪... לסילוק מוחלט של כל טענות לפיד כנגדו. הסכום ישולם תוך 120 יום מהיום. לא ישולם, יישא ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל".

הליכים קודמים

1.אין זו הפעם הראשונה שפסק הבוררות נושא העתירה מובא להכרעת בית המשפט.

לאחר מתן פסק הבוררות עתר לפידות לאישורו (הפ"ב 5766-02-18) בעוד שברכר עתר למינוי בורר בערעור (הפ"ב 51956-02-18). עתירת ברכר למינוי בורר בערעור התקבלה ובית המשפט מינה בהחלטתו מיום 17.05.2018 את הבורר בערעור, שופט מחוזי בדימוס, אלא שזה האחרון הודיע לבית המשפט ביום 09.07.2018 כי לא סוכם שכרו ולא הוגש לו ערעור.

ברכר, שזנח את מסלול הערעור בפני בורר, הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות (הפ"ב 39174-09-18), ולפידות עתר פעם נוספת לאישורו (הפ"ב 44885-07-18). בפסק דין מיום 26.12.2018 נדחתה בקשת הביטול על ספה, ופסק הבוררות אושר. בקשת רשות ערעור על פסק הדין – נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון מיום 24.02.2019 בה נקבע "...כי משעה שניתן היה לערער על פסק הבוררות בהתאם לסעיף 21א לחוק, אין כל מקום להידרש לעילות ביטול שאינן מנויות בסעיף 21א(ג)(1) לחוק. ודוק, העובדה שהמבקש בחר שלא לממש את זכותו לערער על פסק הבוררות לפני בורר נוסף אינה מעלה או מורידה לעניין זה"(רע"א 651/19).

ברכר פתח אפוא בהליך שלישי במסגרתו ביקש לבצע תפנית לאחור ולשוב למסלול ערעור בפני בורר על דרך הגשת בקשה נוספת למינוי בורר בערעור.בקשתו נדחתה בהחלטה מיום 08.04.2019 (הפ"ב 39174-09-18).

ביום 19.08.2019 הגיש בלכר את ההליך הנוכחי, הרביעי במספר.

ההליך הנוכחי

2.בהליך זה עותר בלכר לבטלות פסק הבוררות על יסוד עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות.

פסק הבוררות אושר כאמור ע"י בית המשפט בפסק דין מיום 26.12.2018, ואף שסעיף 27(ג) לחוק הבוררות התשכ"ח-1968 (להלן – החוק), קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה אחרי שפסק הבוררות אושר", אין מניעה עקרונית לעתור לביטול על יסוד עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות, משעילה זו מוחרגת מהכלל שבסעיף 27(ג) בהתאם לסיפא שבהוראת סעיף 27(ד).

ההליך הנוכחי מתמקד בטענת ברכר לקשר עסקי בין הבורר לבין לפידות ובטענה להפרת חובת הגילוי מצד הבורר בעניין שפרטיו נחשפו לעיניו של ברכר, לגרסתו, רק בחודש אוגוסט 2019. וכדבריו: "...הבורר הפר את חובת הגילוי בה הוא חב ולא גילה בפתח הליך הבוררות ובמהלכו, את העובדה שמשך שנים ארוכות הוא שותף עסקי של לפידות... מדובר בעסקאות בשווי מיליוני שקלים (!) אותם חלקו השניים גם לאורך הליך הבוררות עצמו... רק ביום 7.8.19 ואו בסמוך לכך נחשף המבקש לעובדת קיומם של יחסים עסקיים...".

בהיעדר תימוכין כלשהם לאותה "שותפות עסקית" בין הבורר ללפידות, מיקד ברכר במהלך הדיון בפני את מרכז הכובד של טענת הפרת חובת הגילוי, בנכס מקרקעין בכפר אברהם (להלן- הנכס בכפר אברהם) שלגביו סיפקה חברה בבעלות הבורר לבני משפחתו של לפידות שרותי בניה, אף בטענה כי לפידות מספק שירותי אחזקה בדירות שבבעלות החברה של הבורר בנכס זה. נטען שמידע זה התגלה לברכר רק ימים ספורים לפני הגשת התביעה.

להלן נראה שמדובר בעסקת קומבינציה שנעשתה בשנות התשעים בין חברה שבשליטת הבורר לבן אביו של לפידות ואחי האב, וכי הטענה לפיה מספק לפידות שרותי אחזקה להבורר - נזנחה.

יצוין כבר עתה כי בסיכומיו הכתובים הפליג ברכר כיד הדמיון הטובה עליו למחוזות רחוקים, וטען טענות נוספות החורגות מכתבי הטענות, אף נטולות כל אחיזה בראיות שהובאו בפני בית המשפט.