ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
38960-05-11
04/07/2011
|
בפני השופט:
משה בר-עם
|
- נגד - |
התובע:
סימון ברזון
|
הנתבע:
1. בנק לאומי לישראל בע"מ 2. חברת אס.ר. שינוע בע"מ 3. רפאל שוקר 4. איגור טנכלסון 5. היועץ המשפטי לממשלה
|
|
החלטה
מונחת בפניי בקשת המבקש למתן פטור להפקדת ערבון ולחלופין להפחתת שיעורו.
כנגד המבקש הוגש כתב תביעה בסדר דין מקוצר, בבית משפט קמא, בתא"ק 25652-10-10. משלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, ניתן בעניינו, ביום 8.12.10, פסק דין, בהעדר ועל יסוד כתב התביעה (להלן: "פסק הדין").
מעיון בתיק בית המשפט קמא עולה, כי ביום 01.12.2010, בטרם ניתן פסק הדין, עתר המבקש להאריך לו את המועד להגשת בקשת רשות להגן ואולם, בטרם מתן החלטה בבקשה, ניתן פסק הדין.
ביום 2.5.2011, ניתנה החלטת בית המשפט השלום בירושלים (כב' הרשם אורי פוני), לפיה, נדחתה בקשת המבקש להארכת המועד (להלן: "ההחלטה").
ביום 22.5.2011, הגיש המבקש ערעור על ההחלטה. בהחלטתי מיום 26.6.2011, הוריתי למבקש ליתן את עמדתו בשאלת דרך הילוכו ובשל ההליך השגוי, שלכאורה, נקט, נוכח מועד מתן ההחלטה, לאחר פסק הדין, והיותה "החלטה אחרת" שיש להשיג עליה בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור.
המבקש מסר את עמדתו ולפיה יש לראות בהחלטה, על פי מהותה, פסק דין, שניתן לערער עליה בזכות.
ייאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי טעות משפטית נפלה בידי המבקש.
אין חולק כי ההחלטה ניתנה לאחר פסק הדין ואף נקבע שם, כי "... פסק הדין שניתן ביום 8.12.10 יעמוד על כנו" (ס' 9 להחלטה). בנסיבות אלה, יש לראות בהחלטה, אף שזו ניתנה לאחר פסק הדין, "החלטה אחרת" במובן זה שאין זכות ערעור קנויה עומדת לבעל הדין באופן אוטומטי (לרבות, במסגרת ערעור על פסק הדין), אלא עליו לבקש רשות ערעור (בש"א 1301/09 ביטון נ' פרושינובסקי, פורסם בנבו, 1.4.2010; ע"א 7876/09 מנאר נ' מנאל, פורסם בנבו, 20.5.2010; רע"א 2072/99 נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, לא פורסם, החלטה מיום 25.7.99; רע"א 292/93 סרבוז נ' ע.אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 184; בש"א 7697/95 אבנר נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 78).
אכן נכון, משניתן פסק הדין זכאי היה המבקש להגיש ערעור, בזכות, על פסק הדין ובמועדים שנקבעו. אולם, משבחר המבקש שלא לערער על פסק הדין ותחת זאת ביקש להשיג על ההחלטה, לא ניתן לראות בה את פסק הדין, חרף העובדה שההחלטה "סיימה את ההליכים" בין הצדדים, נוכח מועד מתן ההחלטה, כאמור ועל פי ההלכה הנוהגת. מכאן, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור,חלף הערעור ובמועד שנקבע.
משלא עשה כן, אין מנוס אלא מלהורות על מחיקת הערעור על הסף.
משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ב' תמוז תשע"א, 04 יולי 2011, בהעדר הצדדים.
משה בר-עם, רשם