החלטה
1.הונחה בפניי עתירת הנתבעים 3-2, הם התובעים-שכנגד ב-ת.א. 10132/02 (להלן, גם "הירש"), להבהרת היקפו של צו העיקול מיום 10.6.02 ולחילופין בקשה לצמצום העיקול הזמני לאור נסיבות חדשות נטענות.
2.הבקשה דנה בצו עיקול זמני שהוטל על ידי כב' הרשם (כתוארו אז) שדה ביום 23.5.02 וכן ביום 10.6.02 על זכויות במקרקעין הידועים כגוש 18208 חלקה 215 בנהריה (להלן –"המקרקעין"). תחילה נרשם העיקול אצל המחזיק, מינהל מקרקעי ישראל (להלן – "המינהל"). לאחר מכן נרשם העיקול אצל המחזיקה, נהריה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן – "האגודה"). הן המינהל והן האגודה אישרו, לכאורה ללא סייג, את העיקולים האמורים.
3.משניצבו לנגד עיניי כתבי בי-דין לעניין מחלוקת זו סבור הייתי שיש לשמוע את עמדתם של המינהל ושל האגודה. זאת ועוד: הוברר לי, לכאורה, כי על המקרקעין רובצת משכנתא לזכות בנק מזרחי טפחות למשכנתאות בע"מ (להלן – "הבנק"), ולכאורה זכותו עדיפה על זכותו של התובע, בגין העיקול הרגיל הניצב לנגד עיניי. הוריתי, איפוא, למינהל, לאגודה ולבנק להמציא לי טיעונים לעניין הבקשה האמורה. החלטתי הומצאה לכל המחזיקים. המינהל והבנק מסרו תגובותיהם. האגודה לא עשתה כן.
4.בהמשך הדרך זימנתי דיון בעניין זה. התייצבו בפניי, בנוסף לב"כ הצדדים, ב"כ הבנק וב"כ המינהל. ב"כ הבנק הבהירה כי היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט "את המחלוקת בין ב"כ התובע לב"כ הנתבעים כאשר אני מבהירה שלבנק זכות קדימה לנוכח העובדה שמדובר בשיעבוד על דרך משכנתא. אם בית המשפט יחליט שיש למכור את הנכס, אנחנו נעשה כן מתוקף תפקידי ככונסת נכסים" (עמ' 49 לפרוטוקול).
ב"כ המינהל הוסיפה ש"אנחנו רשמנו את העיקול בספרי המינהל בחלקה 215 בלבד ולטעמנו אלו הזכויות היחידות שיש להירש באופן אישי במקרקעין. לגבי עצם המחלוקת, ובנתון לכך, אין לי מה להוסיף. אנחנו נתנגד לכך שישתמע מכך כאילו להירש יש זכויות מעבר למה שמוגדר בתגובה שלנו" (עמ' 50 לפרוטוקול). על כך להלן.
5.בעקבות הדיון האמור היתרתי לב"כ בעלי הדין להגיש טיעון משלים. רק ב"כ התובע עשה כן. אותה שעה התיק היה במהלך הגשת סיכומי טענות ופשיטא אמורה הייתה מחלוקת זו להיות מוכרעת בגדר פסק דיני, אשר בקשר אליו זימנתי דיון משלים בעל-פה ליום 18.12.13.
ואולם לנוכח נסיבות חדשות נטענות חזר ופנה ב"כ הירש וביקש את הכרעתי. הוריתי לב"כ התובע למסור תגובתו לבקשה חדשה זו, ואכן בדעתי להכריע בה.
6.עיון בטיעוני ב"כ הצדדים מעלה שורה נרחבת של פלוגתאות שיכול שצריכות לפנים. ואולם עיקר בעיניי שלנוכח עיון בתגובת המינהל, בטיעון הבנק בעקבות הדיון הנ"ל שהתקיים, ובהעדר טיעון מטעם ב"כ הירש בעקבות דיון זה כמבואר, בדעתי להיענות לחלקה של עתירת הירש, ולו שלא מטעמיהם.
7.ב"כ הירש מבהיר כי המקרקעין כוללים את חלקה א', בה מצויה פיזית דירת המגורים המהווה רק חלק אחד מכלל הנחלה שבחזקתם של הירש. לשיטת ב"כ הירש, איפוא, העיקול הזמני חל רק על חלקה א' כאמור.
מנגד, קיימות בנחלה חלקה ב' הממוקמת בגושים וחלקות אחרים וכן חלקת "בן ממשיך" (להלן – "המגרש"), הממוקמת בגוש אחר. חלקה ב' כוללת שטחים חקלאיים בלבד, חלקת "בן ממשיך" שהוקצתה לכל משק מכוח החלטת המינהל, ובנוסף לכך זכויות במקרקעין משותפים.
מטעמים המפורטים בבקשה מבאר ב"כ הירש כי העיקול הזמני חל רק על חלקה א', כמבואר.
8.ב"כ התובע חולק על כך. לטעמו העיקול חל על המקרקעין, דהיינו על כל חלקה 215 בגוש 18208. משום כך, לשיטתו, "הצו כלשונו אינו חל רק על חלקה זו או אחרת" (סעיף 12).
9.עתה, לנוכח כל אלו, יש להתבונן בתגובת המינהל מיום 16.1.12. המינהל מתייחס למקרקעין כאל "חלקה 215". הוא מציין כי הוא אינו יודע על כל זכויות נוספות של הירש במקרקעי המשבצת של האגודה. אכן האגודה רשאית ליתן זכויות במקרקעי המשבצת לחבריה, כבני רשות, למטרת מגורים וחקלאות דרך כלל. ועוד הותנה בתנאי חוזה המשבצת שבין המינהל לבין האגודה כי "עם שינוי הייעוד במקרקעי המשבצת, יושבו המקרקעין ששינו ייעודם אל המינהל" (סעיף 4). ואולם, כך מבהיר המינהל, העיקול נרשם על "חלקה 215 שהיא חלקת המגורים של המבקשת בנחלה, ואשר אינה נמנית עם המקרקעין המיועדים להשבה, אשר פורטו בדרישת ההשבה" (סעיף 5).
10.משמע, לכאורה, נפתחה חזית בין התובע והירש, מצד אחד, לבין המינהל, מצד שני. שהרי הן התובע והן הירש מתייחסים אל המקרקעין כאל מקרקעין נרחבים יותר מאשר חלקה א', דהיינו יחידת המגורים בלבד. ואולם בעוד שהתובע טוען שהעיקול חל על כל המקרקעין, דהיינו לרבות ולא רק חלקה א', הרי הירש טוענים שהעיקול חל רק על חלקה א', ואולם יש להם זכויות ביתרת המקרקעין. לכאורה הדבר אינו מתיישב עם הודעת המינהל, ובעיקר לנוכח הבהרתו המפורשת בדיון שהתקיים בפניי.
11.עתה יש להתבונן על ההתפתחות הדיונית בעקבות הדיון שהתקיים ביום 22.10.12 בפניי.
כאמור רק ב"כ התובע הגיש טיעונו ממנו משתמע בבירור כי הוא משלים עם תגובת המינהל. שהרי, כטיעונו, אילו היו הירש מבצעים בירוריהם עם המינהל "היו מגלים כי ממילא המינהל רשם את העיקול על הזכויות בחלקה 215 הנ"ל בלבד (עיקול אותו הם מבקשים בבקשה להותיר על כנו), כך שלא היה טעם בהגשת בקשתם בהקשר זה" (סעיף 1).
12.ומשעה שב"כ הירש אינם מוצאים לנכון להגיש כל טיעון נוסף, אין זאת אלא שעליי להסיק שעמדת המינהל ועמדת התובע, בהקשר זה, מקובלים אף עליהם.
13.ועם זאת אין בדעתי להרחיק לכת, ואגב הכרעה בבקשה לצמצום עיקול זמני, להכריע במלוא רוחב המחלוקת האפשרית הצריכה לפנים לעניין זכויותיהם הנטענות של הירש במקרקעין אלו או אחרים. די לי, לעניין המחלוקת המצומצמת באשר להבהרת היקפו של צו העיקול, במה שמתחוור לנגד עיניי, דהיינו שהעיקול אכן חל רק על חלקה 215, או שמא כמכונה על ידי בעלי הדין "חלקה א'".
14.מעבר לדרוש אבהיר, ככל שעסקינן בבקשתו האחרונה של ב"כ הירש, כי לא היו בטיעונים שנפרסו בפניי מכוחה, כדי לשוות דחיפות להכרעה האמורה ומקובלת עליי, בהקשר זה, תגובת ב"כ התובע נשוא החלטתי מיום 11.12.13.