א. גולץ יעד פרסום שיווק ויחסי ציבור בע"מ נ' מ.ג.א. פרזול בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא ע"ס 20,000 ₪.

לטענת התובעת העוסקת במתן שרותי שווק, פרסום ויחסי ציבור העניקה שרותים לנתבעים בהיקף של 50,000 ₪ בהתאם להזמנת עבודה, אשר בוצע ע"י הנתבע 2 (המשמש לטענת התובעת כבעלים של הנתבעת 1) עבור עסק חדש אשר הקים בשם "ART פרזול".

שרותי פרסום אלו כללו פרסום בעיתון יומי, שלטי רחוב, אוטובוסים וכו'.

לטענת התובעת, במהלך חודש מרץ 2012 העביר הנתבע 2 לידי התובעת 10 שיקים ע"ס כולל של 50,000 ₪ לתשלום עבור שרותי הפרסום.

במהלך חודש אוגוסט 2012 ולאחר שהקמפיין כבר הסתיים התקשר הנתבע 2 לתובעת וביקש לטענתה להוציא 6 שיקים, תוך התחייבות לבצע העברות בנקאיות במקום השיקים.

בוצעו בפועל רק 2 העברות בנקאיות של מזומן בסך 5,000 ₪ כל העברה לטובת התובעת ו- 4 העברות לא בוצעו (מאז חודש 9/2012).

זהו סך התביעה – 20,000 ₪.

התובעת טוענת, כי יש לחייב את הנתבע 2 בגין התחייבויותיה של הנתבעת 1, וזאת בין השאר על רקע התחייבות אישית שנתן ועל רקע העובדה שידע בעת מתן ההתחייבות כי החברה-הנתבעת 1, לא תוכל בפועל לעמוד בהתחייבויותיה.

הנתבעים שחזרו מטענתם להעדר סמכות מקומית, טענו כי מכוח האישיות המשפטית הנפרדת של החברה יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף בהיותו מנכ"ל הנתבעת 1 בלבד.

על פי סעיף 29 לכתב התביעה טוענים הנתבעים כי הקמפיין אשר הריצה התובעת "לא היה מבחינת היקפו ותקופתו כפי שסוכם", כלומר התובעת לא עמדה במלוא התחייבויותיה. משלא המשיכה התובעת את ביצוע הקמפיין כמבוקש, אין גם הצדקה לתשלום מלוא החוב.

בכתב ההגנה ניתן ללמוד, כי הנתבעים טוענים כי שילמו בפועל 40,000 ₪ ולא 30,000 ₪, דהיינו החוב הנטען צריך להיות בגובה של 10,000 ₪ ואולם בפועל בסיכומיה לא למדתי כי הם חוזרים על ענה זו והם מודים בקיומו של חוב של 20,000 ₪, אלא שהיה צריך להחזיר את השיקים שניתנו, דבר שלא נעשה לטענתם.

בתאריך 2.4.14 נשמעו ראיות בתיק זה ושמעתי את עדות נציגת התובעת, גב' אילנה גולץ, שמעתי את עדות השליח לעניין השיקים שנמסרו או לא נמסרו וכן שמעתי את עדותו של הנתבע 2, מר יעקב גנדי.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בכתבי הטענות, במסמכים שצורפו ובעדויות בעלי הדין והשליח, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל כנגד הנתבעים 1 ו- 2.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה למסקנה האמורה:

1.ראשית דבר, כפי שמציינת בצדק התובעת בסיכומיה, בדיון ההוכחות מיום 2.4.14 לא הוכחש קיומו של חוב של 20,000 ₪. עלי לציין, כי בכתב ההגנה ציינו הנתבעים, כי החוב הוא 10,000 ₪ בלבד אך בהמשך חזרו בהם מטענה זו.

למעשה הטענה העיקרית של הנתבעים לא היתה הטענה שלא נתקבלה תמורה או תמורה מלאה בגין השירותים אותם סיפקה התובעתאלא שהשיקים שהיתה צריכה להחזיר התובעת לנתבעים, על בסיס בקשתם והתחייבויותיהם לביצוע העברות בנקאיות מעולם לא הוחזר להם.

כך ציין הנתבע 2 בעדותו בביהמ"ש, וזאת בעמ' 11 שורות 1-3 לפרוטוקול: