אלמאסי נ' מסכה ואח'

פסק דין

1. בפני תביעה שעניינה תאונה שארעה ביום 5.4.10 ברחוב סוקולוב בחולון.

2. מכתב התביעה וכן מעדות התובע עולה, כי התובע לא היה כלל עד לקרות התאונה אלא החנה את רכבו בכביש דו סטרי מימין לנתיב הנסיעה ובמקביל למדרכה ועלה לביתו. לאחר כ – 10 דקות קיבל קריאה מן השכנים אשר הודיעו לו כי רכבו נפגע בתאונת דרכים. התובע העיד כי ירד מביתו וראה כי רכבו נפגע בצידו הימני קדמי כאשר רכב נתבע 2 עומד לפני רכבו ורכב נתבע 1 עומד באמצע הכביש ושני הרכבים עומדים כשחזיתם מופנית זה לזה.

התובע העיד עוד כי נתבע 1 מסר מיד את פרטיו אך נתבע 2 נבהל וברח ורק מאוחר יותר, משאותר ע"י המשטרה, מסר פרטיו.

2. לפי עדותו של נתבע מס' 1, נסע נתבע 2 לפניו בנתיב הנסיעה (המדובר הוא בנתיב הנסיעה הנגדי לנתיב שבו חנה רכבו של התובע), כאשר בין רכב נתבע 1 לרכב נתבע 2 מרחק של כשתי מכוניות. בשלב מסוים, עצר נתבע 2 מימין לנתיב הנסיעה על מעבר החצייה וזאת בין שתי מכוניות חונות.

לפי עדותו של נתבע 1, לאחר שנתבע 2 עצר בצד נתיב הנסיעה, הוא התקדם בנתיב הנסיעה במהירות 25 קמ"ש. כאשר היה נתבע 1 במרחק כחצי אוטו מרכבו של נתבע 2, ראה כי נתבע 2 מסובב את ההגה שמאלה, מרים את ידית בלם היד ולוחץ בחוזקה על דוושת הגז. אז התפרץ נתבע 2 פתאומית לנתיב נסיעתו של נתבע 1. כתוצאה מכך, פגע נתבע 2 ברכב נתבע 1 בפנס הימני קדמי של רכב הנתבע ולאחר מכן, המשיך לעבר הנתיב הנגדי, שם פגע ברכב התובע אשר חנה בחניה.

3. לפי גרסת נתבע 2, הוא נסע לפני רכבו של נתבע 1. בשלב מסוים הוא החל לבצע פניית פרסה חוקית אך נתבע 1 המשיך בנסיעתו ופגע בו בדלת האחורית והלאה לכיוון אחור.

משנשאל נתבע 2 מדוע סרב לתת פרטיו לאחר התאונה, השיב כי הסיבה רשומה בתיק המשטרה וכי מדובר בפרטים שצנעת הפרט חלה עליהם.

4. לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, אני מקבלת את גרסת נתבע 2 ולהלן נימוקי:

גרסת הנתבע 1 אינה הגיונית נוכח מיקום הנזקים לרכב נתבע 2 (דלת אחורית שמאלית ופינה אחורית שמאלית) וזאת בהתחשב בעדותו של נתבע 1 כי נתבע 2 התפרץ לתוך נתיב נסיעתו של נתבע 1 כאשר נתבע 1 כבר היה במרחק מחצית רכב ממקום עמידתו של נתבע 2. לא הגיוני בעיני כי עת חלף נתבע 1 את המרחק הקצר שהיה בינו לבין נתבע 2 כבר הספיק רכבו של נתבע 2 לחלוף ברובו באופן שנתבע 1 פגע בפינתו האחורית שמאלית.

זאת ועוד, מעיון בהודעת התובע לחברת הביטוח, אשר צורפה לכתב התביעה, עולה כי התובע הודיע כי נתבע 1 סיפר לו במועד קרות האירוע כי נתבע 2 ביצע סיבוב פרסה וכי הוא פגע בו תוך כך.

גרסת נתבע 1 לאופן קרות האירוע, אשר נמסרה לתובע בסמוך לקרות האירוע, תומכת בגרסתו של נתבע 2 באשר לאופן קרות האירוע.

אציין, כי נתבע 2 הסביר כי הייתה סיבה לבריחתו ממקום התאונה, סיבה אשר פורטה בתיק המשטרה ואשר נעוצה בדיני אישות ועל כן נמנע מלפרטה בבית המשפט. על כן, בנסיבות אלו לא אחזיק את עובדת בריחתו של נתבע 2 מן המקום כנגדו.

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה כנגד נתבעים 1 ו – 3 ומחייבת אותם לשלם לתובע סך 8,822 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8.4.10, אגרת משפט בסך 347 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 17.4% ₪.

התביעה כנגד נתבעים 2 ו- 4 נדחית. נתבעים 1,3 ישלמו לנתבעים 2,4 הוצאות משפט בסך 1,100 ₪.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ב, 20 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.