פסק דין
בפניי תביעה לתשלום פיצויים, על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת, חברה להשכרת רכב, באירוע בו מעורבת משאית נהוגה על ידי הנתבע 1, ובבעלותו.
לטענת התובעת בכתב התביעה, התאונה אירעה ביום 18.05.08, כאשר עמד רכב התובעת בחנייה, בעיר אור יהודה, ולפתע הגיחה המשאית של הנתבע, ופגעה בצידו השמאלי של רכב התובעת.
לגרסת הנתבע שאינו מיוצג על ידי עו"ד, הנתבע טוען כי הוא נסע במרכז נתיב נסיעה שלו ישר, ורכב התובעת סטה מנתיב נסיעתו בשל מכוניות שחנו, וחסמו את נתיב נסיעתו, וכתוצאה מסטייה זו, פגע החלק האחורי בדופן שמאל של רכב התובעת, בחלק האחורי של דופן שמאל, במשאית.
מטעם הצדדים, העידו רק הנהגים, גב' גילי אהרון והנתבע בעצמו.
עדת התביעה טוענת, כי היא נסעה בכביש דו סטרי נתיב אחד לכל כוון, כאשר התקרבה אל קטע בכביש שמשמאלו ישנו אולם, וחנויות מסחר, ומימינה, חניון.
גב' אהרון טוענת שהיא ראתה את המשאית של הנתבע חונה בנתיב הנגדי, חוסמת את נתיב הנסיעה, וגם מפריעה לתנועה הנגדית שלה, קרי מכוון עדת התביעה.
עדת התביעה טוענת שעצרה את רכבה, וכאשר המשאית החלה לנסוע קדימה, הרגישה שהרכב של מיטלטל ונדחף אחורה, והסבירה שהדבר נגרם כתוצאה מחפץ בולט בגוף המשאית, אשר שרט את החלק האחורי בכנף השמאלית האחורית שלה.
עדת התביעה לא הכחישה כי הכביש במקום בו אירעה התאונה מצטמצם ונעשה צר יותר, מאשר לפני כן, אך הדגישה כי כשנפגעה היא הייתה בעמידה מלאה.
הנתבע טען, שהוא נסע בנתיב שלו, כשאין בפניו רכבים שמפריעים לו להמשיך ישר, ואילו בצד ימין בכוון נסיעת עדת התביעה, היו רכבים שחנו, למרות קיומם של מעקות שמטרתם למנוע חנייה של מכוניות, ולכן עדת התביעה נאלצה לסטות ולפגוע בדופן השמאלית האחורית של המשאית.
לאחר שבחנתי את העדויות של שני הנהגים, החלטתי להעדיף את עדותו של הנתבע.
א. עדת התביעה, לא טענה בעדותה בפניי, כי בפני המשאית חנו רכבים אשר הפריעו לה להמשיך בנסיעה ישר, ולכן סטתה שמאלה. עדת התביעה לא טענה שהמשאית סטתה שמאלה, רק בחקירה הנגדית שלה, ובהתערבות ב"כ התובעת טענה שלפני הנתבע חנו רכבים, ולכן הוא היה חייב תוך ניסיון לעקוף אותם, לסטות שמאלה.
אני דוחה את גרסתה זו המשופרת של עדת התביעה בשתי ידיים.
1.היא טענה שמה ששרט לה את הרכב, זה חתיכת מתכת בולטת מגוף המשאית.
2.אילו המשאית הייתה סוטה שמאלה, בניסיון לעקוף רכב שלפניה, היא הייתה עוברת לנתיב הנגדי בו נסעה עדת התביעה, ושני כלי הרכב היו מתנגשים חזיתית, דבר כזה לא קרה.
ב.הפגיעה ברכב של התובעת ממוקדת בפינה האחורית השמאלי, בחלק הצדדי שלה, אילו היה חפץ בולט מגוף המשאית החוצה, ועדת התביעה הייתה נוסעת ישר, כטענתה אזי אחת משתיים, או שהייתה משלימה את המעבר משמאל למשאית ללא פגע, ואם הייתה נפגעת, אזי הייתה נפגעת מאותו חפץ בולט לאורך כל דופן שמאל, ודבר זה לא קרה, העובדה שכל החלק השמאלי של רכב התובעת עבר את המשאית משמאל, ורק לקראת הסוף נוצר מגע בין דופן שמאל של המשאית לכנף האחורית השמאלית ברכב התובעת, ומאחר וקבעתי כי המשאית נסעה ישר, ולא סטתה שמאלה, אז האפשרות היחידה, והבלבדית לצמצום הרווח בין שני הרכבים עד כדי יצירה מגע ביניהם,היא סטייה של הרכב הפרטי של התובעת, שמאלה בטרם חלפו שני הרכבים לגמרי אחד על פני השני.
לפיכך, אני כאמור מקבל את גרסת הנתבע, וקובע כי אין הוא אחראי לתאונה, ועל כן התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 500 ₪.
ניתן היום, ז' תשרי תשע"א, 15 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.