פסק דין
ביום 2.8.08 נפרצה דירת התובע שברחוב הנרייטה סולד 3, נהריה (להלן: "הדירה"), וזאת בין השעות 20.30 ל- 22.30 לערך, זמן בו נעדרו התובע ובני משפחתו. במהלך הפריצה נגנבו מהדירה, כטענת התובע, פריטים שונים בשווי מצטבר של למעלה מ-60,000 ₪, כאשר מירב הפריטים הינם תכשיטים.
אין מחלוקת בין הצדדים כי קודם ליציאת התובע ומשפחתו מהדירה, לא נדרכה על ידם האזעקה המותקנת בדירה שכן, שכחו להפעילה.
המחלוקת אשר נתגלעה בתביעה זו, נוגעת לשאלה האם יש באי הפעלת האזעקה כאמור, כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי לארוע הגניבה, כיסוי הקיים מכח פוליסה שהוציאה הנתבעת ואשר היתה בתוקף במועד הארוע.
הנתבעת בכתב ההגנה טוענת להעדר כיסוי ביטוחי תוך שהיא מפנה לתניה המופיעה במפרט לפוליסה מיום 22.4.08 (להלן: "המפרט") ואשר בו צוין, בתחתית ההמפרט, התנאי הבא:
"התנאת מיגון
מוסכם ומוצהר בזאת כי תנאי מוקדם לכיסוי נזקי פריצה וגניבה לדירה, מותנה בקיום, תקינות והפעלה של המיגונים הבאים: דלת פלדה... אזעקה נפחית ופתחים המגנה על כל חלל ופתחי הבית, מופעלת בכל עת שהבית לא מאויש".
(פירוט המיגונים בתוך סעיף זה, מודגש באותיות בולטות).
התובע טוען כי על אף קיומה של תניה זו ומאחר והיא לא הופיעה בפוליסה עצמה ואף לא הופיעה בצורה מודגשת ומובלטת מספיק, אין בה להחריג את אחריות הנתבעת לארוע. יתרה מכך, התובע מוסיף וטוען כי גם באם התרשל ולא הפעיל את האזעקה כאשר יצא מביתו לזמן קצר, אין בכך לשלול את הכיסוי הביטוחי שכן, הנתבעת תהא פטורה מתשלום תגמולי הביטוח רק אם תוכיח כי המבוטח לא הפעיל את המיגון בכוונת מרמה.
לאחר ששבתי ועיינתי בטיעוני הצדדים בפני וכן בפסיקה אליה הפנה כל אחד מהצדדים, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.
התנאי המצוי במפרט לפוליסה, הינו תנאי ברור, אשר מבין כל הוראות הפוליסה שהינן רבות ומגוונות, בחרה הנתבעת לצטטו באופן מלא ומודגש במפרט לפוליסה. התובע לא טוען כי לא קיבל העתק המפרט ומשכך, הוא מוחזק כמי שידע אודות דבר קיום התנאי.
כל טענות התובע בדבר העדר כל תוקף לתנייה מאחר ולא הובלטה כנדרש בפוליסה, נדחות על ידי, שכן הכללת התניה במפרט באופן מובלט הינה בהחלט מספיקה. יתירה מכך, התובע לא טוען כי לא ידע אודות קיומה של התניה ודרישת המיגון, והא ראיה כי בביתו של התובע הותקנה מערכת אזעקה התואמת את דרישות הפוליסה.
טענת התובע כי יש לדחות את טענת הנתבעת כי המיגון הינו בגדר "תנאי מוקדם" לחבותה, שכן במועד מאוחר יותר לארוע הגניבה הסכימה הנתבעת ליתן כיסוי ביטוחי לדירה תוך מתן שהות של 30 יום לגב' בשם הדס איתמר כהן להתקין את המיגון הנדרש, דבר שיש בו להעיד על כך כי היא לא עמדה על קיום תנאי המיגון כלשונו, ולפיכך אין זה מן הראוי לעשות כן בענינו, הינה טענה חסרת כל בסיס. מעבר לכך שמדובר בטענה המהווה הרחבת חזית מאחר ולא הועלתה בכתב התביעה ו/או בכתב התשובה שהגיש התובע, הרי ששיקולי הנתבעת למתן כיסוי ביטוחי תוך נטילת סיכונים כאלה ואחרים ביחס למבוטח מסוים במועד מסוים, אין בה כדי להעניק למבוטח אחר בנסיבות אחרות, כיסוי ביטוחי לארוע שלא התקיימו לגביו תנאי הפוליסה, וכזה הוא המקרה של התובע. החלטת הנתבעת לנהוג באופן כזה אם מבוטח אחר, אין בה כדי להעיד על חוסר תום לב או התנהלות בלתי ראויה של הנתבעת כלפי התובע בדחיית תביעתו.
כפי שנקבע בפסיקת בית משפט העליון: "כשמדובר בתנאי, שבו מתחייב המבוטח שקיים מצב דברים שהוא מהותי לסיכוי, במקרה זה שהחלונות מוגנים במערכת אזעקה, אין סיבה שלא לתת לו את המשמעות המלאה של תנאי מוקדם, שרק בכפוף לו חלה חובת השיפוי של המבוטחת, לפי ההוראה הנ"ל. משתנאי זה לא התקיים, לא קמה חובת התשלום, והמערערת היתה זכאית לדחות את התביעה כפי שדחתה אותה.... " (ע.א. 723/80 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שאול חיים פד"י ל"ו (2) 714, 724.
ברי, כי מקום בו הותקנה מערכת אזעקה כנדרש אולם זו לא נדרכה על ידי התובע בעת שיצא מהבית, לא התקיים התנאי כפי שנקבע בפוליסה שכן, מערכת אזעקה שאינה מופעלת, כמוה כהעדר מערכת אזעקה כלשהי.
לטענת התובע כי משמעות קביעה זו הינה דרקונית שכן, משתמע מכך שבכל יציאה מהבית ולו לזמן קצר, למשל לצורך ריקון פח הזבל, עליו לטרוח ולהפעיל את מערכת האזעקה, אשיב בשניים:
ראשית, אין דין יציאה למשך כשעתיים כדין יציאה לריקון פח הזבל. במספר דקות שבו יוצא אדם לרוקן את פח הזבל, הסבירות כי דירתו תיפרץ ויגנב ממנה רכוש רב כפי שארע במקרה דנן, הינה שואפת לאפס. לפיכך, הקביעה כי במקרה זה יציאה למשך שעתיים ללא דריכת האזעקה מהווה הפרה של תנאי הפוליסה, אינה דומה למקרה אחר.
שנית, פסקי הדין אליהם הפנה התובע בטיעונו, האחד ציטוט מתוך אתר באינטרנט והשני פסק דינה של כב' השופטת למלשטרייך-לטר ת.א. 20206/02 רייטר לסקר אלי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' (16.2.05), אין בהם כדי לסייע לתובע, אשר אינו דק פורתא באשר לשוני בנסיבות.
בפסק דינו של השופט מנהיים מדובר במקרה שבו השתכנע ביהמ"ש, חרף חקירת המבוטחים, כי הם הפעילו את האזעקה, וביהמ"ש דחה את טענת המבטחת, שהועלתה רק בדיעבד ולאחר הפריצה, בדבר אי התאמת מערכת המיגון שהיתה מותקנת בנכס לבין דרישות הפוליסה. את פסק הדין יש להבין לאור קביעות אלו, דהיינו שאין להתיר למבטחת להעלות בדיעבד טענות ביחס לאי התאמת מערכת האזעקה, דבר שעליה לבדוק בעת הוצאת הפוליסה, ולא בדיעבד.
לעומת זאת, פסק דינה של השופטת למלשטרייך סב על מקרה בו מבוטח לא דרך את האזעקה ויצא לחצי שעה עד שלושת-רבעי השעה. השופטת קבעה כי בהעדר פירוט בפוליסה בדבר אופן הפעלת האזעקה במשך שעות היום אין מדובר בהפרה של התנאי המוקדם בדבר קיום מערכת אזעקה פועלת, אולם היא מצאה לנכון לייחס למבוטח אשם תורם. אינני מקבלת עמדתה של השופטת למשטרייך (שאינה בגדר הלכה מחייבת) ואני מעדיפה את גישת הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת אר יש בה, לעניות דעתי, לשקף את הלכת ביהמ"ש העליון בסוגיה זו.
