אטיאס נ' גולן

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לפינוי מושכר. על-פי הנטען בכתב התביעה, שכר המבקש מהמשיב את הנכס ברח' אריה בינה 33/13 בירושלים (להלן: "המושכר") תמורת תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 3,900 ₪. בהסכם השכירות נקבע כי כל אחד מהצדדים יהיה רשאי להביא הסכם זה לידי סיום ובלבד שימסור הודעה מוקדמת בכתב 60 יום מראש. המשיב טוען כי ביום 5.7.12 מסר למבקש הודעה על סיום ההתקשרות ולמרות זאת לא פינה המבקש את המושכר בתוך 60 יום. עוד טוען המשיב, כי המבקש הפר את הסכם השכירות וכי לא שילם את דמי השכירות.

ביום 15.3.13 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה ותצהיר המוסר מהם עולה כי כתב התביעה נמסר לאשתו של המבקש ביום 2.11.12.

המבקש עותר לביטולו של פסק הדין. המבקש טוען, כי במועד בו הומצא כתב התביעה לאשתו, סוכם בין אשתו לבת זוגו של המבקש כי התביעה תבוטל וכי המבקש ואשתו יהיו פטורים מתשלום דמי שכירות עבור שני חודשים בגין הליקויים במושכר. ביום 6.1.13 נערכה שיחה בין הצדדים בה הוסכם כי גובה הסכום עבור דמי השכירות עד ליום 10.3.13 יעמוד על סך של 10,900 ₪ בניכוי הפיצוי בגין הליקויים בדירה. עוד הוסכם, כי המבקש ישתדל לצאת מהדירה עד ליום 10.3.13 וכי על כל חודש ישלם כסדרו. בהתאם להסכמות בין הצדדים שילם המבקש למשיב סך של 6,000 ₪, והמבקש ביקש לשלם את יתרת הסכום אך המשיב התחמק מלקבלו. בדיעבד הסתבר, כי ששה ימים לאחר קבלת ההמחאה להמשך השכירות פעל המשיב לקבלת פסק דין בהעדר הגנה. עם היוודע למבקש על פסק הדין פנה ללשכה לסיוע משפטי ומשזו לא אישרה את בקשתו, פנה לתוכנית "שכר מצווה" של לשכת עורכי הדין.

המבקש טוען כי אי הגשת כתב הגנה מטעמו יסודו בהסכמת הצדדים ובמצג המשיב כי יפעל לביטול ההליכים וכי הדבר לא נבע מזלזול בבית המשפט. עוד טוען המבקש, כי יש לו טענות הגנה ראויות בפני התביעה. כך, בדירה היו פגמים אשר המשיב סירב לתקנם ותחת זו החל לפעול לפינוי הנכס. לטענת המבקש, השימוש שעשה המשיב בזכותו לדרוש את פינוי הנכס על-פי ההסכם, מהווה שימוש שלא בתום לב בזכות חוזית ונעשה אך ורק כדי להתחמק מקיום התחייבותו של המשיב על-פי ההסכם. מטרת הצדדים היתה להתקשר בהסכם שכירות לתקופה בת 24 חודשים ומטרת הסעיף בהסכם המאפשר קיצור תקופת השכירות מיועדת למקרים בהם מי מן הצדדים יבקש לקצר את תקופת השכירות מסיבה שלא ניתן היה לצפותה במועד חתימת ההסכם ולא על מנת לאפשר לצד להסכם להפר את התחייבויותיו.

המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי אי הגשת כתב הגנה מקורה בזלזול עמוק בבית המשפט וכי המבקש השתהה משך חמישה חודשים תוך שהוא מתעלם מפסק הדין שניתן נגדו. לטענת המשיב, נהג המבקש בחוסר תום לב תוך ניצול טוב לבו של המשיב. המבקש אינו מבהיר מדוע הוא מחזיק להמשיך בנכס ומתעלם מתשלום חובו למבקש.

כאשר מדובר בביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט, על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).

המבקש טוען כאמור כי לא הגיש כתב הגנה לנוכח הסכמות מאוחרות שהושגו בין הצדדים לאחר הגשת כתב התביעה ולנוכח מצג שהציגה בפניו אשת המשיב כי התביעה תבוטל. המשיב לא הכחיש טענה זו. גם אם התנהגותו של המבקש אינה נקייה מפגמים, שכן היה עליו לפנות לבית המשפט בבקשה לקבלת ארכה להגשת כתב הגנה, הרי שלא ניתן לומר שהתנהגותו גובלת בזלזול בבית המשפט, ומדובר במחדל הניתן לתיקון באמצעות פסיקת הוצאות.

אשר לטענות ההגנה של המבקש, הרי שהמבקש טוען כי קיצור תקופת השכירות על ידי המשיב מהווה שימוש בחוסר תום לב בזכותו החוזית, מקורה בהתחמקות המשיב מקיום התחייבויותיו על-פי ההסכם והיא מנוגדת להסכמות הצדדים. בנסיבות אלה, אין לומר כי סיכויי הגנתו של המבקש קלושים באופן המצדיק דחיית הבקשה.

לאור האמור, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש, תוך חיוב המבקש בהוצאות, בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 3,500 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי .

המבקש יפקיד את ההוצאות בקופת בית המשפט בתוך 30 יום וכן יגיש כתב הגנה בתוך התקופה האמורה. לא יופקד סכום ההוצאות ולא יוגש כתב הגנה, כאמור לעיל, תידחה הבקשה לביטול פסק דין.

לאחר שישולמו ההוצאות ויוגש כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ג, 11 יוני 2013, בהעדר הצדדים.