אברגל נ' גרינברג ואח'

החלטה

לפניי בקשה לחייב את המשיב, הוא התובע בהליך העיקרי, בערובה להוצאות המבקש 1 בהליך זה, מכוח סמכותי על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

לטענת המבקש 1, מצבו הכלכלי של המשיב 2 הוא בכי רע, והתביעה עצמה היא טורדנית ודינה להידחות, בין היתר בעילה של מעשה בית דין. עוד טוען המבקש 1, כי המשיב לא שילם את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתו בהליך אחר, ועל כן יש לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות.

המשיב טוען, כי מצבו הכלכלי אכן בכי רע, אולם בשונה ממקרים קודמים, במקרה דנן שילם את אגרת בית המשפט. עוד מציין המשיב, כי סיכויי תביעתו טובים, וכי טענות ההגנה – אף שדי בהן כדי לאפשר מתן רשות להגן (שעל כן, לטענתו, נאות להצעת בית המשפט ליתן רשות להגן בהסכמה), אין בהן כדי להביא לדחיית התובענה לגופה.

הפסיקה העוסקת בתקנה 519 קבעה, כי חיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע, מקום שבו מדובר באדם פרטי (להבדיל מתאגיד) ייעשה במקרים חריגים, ותוך איזון בין זכותו של התובע להביא את עניינו לבירור מבלי לחסום את זכות הגישה שלו לערכאות ובין זכותו של הנתבע שלא להיגרר להליכי סרק, מבלי שיידע כי יוכל להיפרע את הוצאותיו מן התובע, ככל שתידחה התביעה.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, ובאיזון שבין שני השיקולים הנוגדים, אני סבור כי יהיה זה ראוי לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להוצאות, אולם בשיעור מתון יחסית, ואבאר.

אין חולק, כי מצבו הכלכלי של המשיב הוא קשה – ולמעשה, המשיב עצמו הודה בכך במסגרת חקירת היכולת, אשר העתק ממנה הוגש לתיק בית המשפט במסגרת הליך מס' 18. אין חולק גם, כי כאשר חויב המשיב בהוצאות בעבר, הוא נמנע מלשלמן, ובכך יש, לטעמי, כדי להקים חזקה (הניתנת, כמובן, לסתירה), כי אם תידחה התביעה, עלול הנתבע להתקשות לגבות הוצאות שייפסקו לזכותו.

מאידך גיסא, בשלב דיוני זה, אינני יכול לקבוע כי התביעה נעדרת סיכוי, או שהיא בבחינת תביעת סרק על פניה – שכן אני סבור כי יש בה טענות הראויות להתברר, ולא יהיה זה מן הראוי לחסום את דרכו של התובע לבירור תביעתו.

בנסיבות אלה, ובאיזון בין האינטרסים, ובהתחשב בסכום התביעה, אני קובע כי התובע יפקיד בקופת בית המשפט סך 3,500 ₪ כערובה להוצאות הנתבע בהליך שלפניי.

הערובה תופקד עד ליום 6.3.2014, והפקדתה תהיה תנאי לקיום הדיון שנקבע ליום 10.3.2014.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.