אבינועם סרי נ' "חופית" - החברה לפיתוח התיירות באשדוד ואח'

פסק דין

מבוא:

1.פסק דין זה עניינו תביעה שהגיש מר אבינועם סרי (להלן: "התובע") בחודש אוגוסט 2009, לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד בינו לבין "חופית" החברה לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ובה התבקש בית הדין לחייב את הנתבעת לשלם לתובע מענק הסתגלות השווה לשכר של שישה חודשי עבודה, בסכום של 190,416 ₪ ובפיצויים על הפרת חוזה בסכום נוסף של 50,000 ₪.

במוקד הדיון בפסק הדין, טענת הנתבעת ומדינת ישראל (להלן: "הנתבעת 2"), כי אין התובע זכאי למענק הסתגלות ולפיצויים על הפרת חוזה, שעה שהתביעה נסמכת לטענתן, על הסכם חורג – כמפורט להלן.

בפרקים העוקבים של פסק דין זה, נבחן את תביעת התובע למענק ההסתגלות ולפיצויים על הפרת חוזה; ואת הדיון נפתח בהצגת הצדדים.

הצדדים:

2.התובע, מר אבינועם סרי, יליד פברואר 39' תושב אשדוד, שירת במהלך השנים בתפקידים שונים בשירות הציבורי בעירו. בין היתר, כיהן התובע לאורך שלוש קדנציות, כסגן ראש עיריית אשדוד ובתפקיד מנכ"ל הנתבעת מחודש דצמבר 98' ועד לסוף חודש פברואר 2009.

3.הנתבעת "חופית" החברה לפיתוח התיירות באשדוד בע"מ, היא חברה עירונית המופקדת על פיתוח התיירות באשדוד.

4.מדינת ישראל, הנתבעת 2, באמצעות הממונה על השכר במשרד האוצר ואגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים, ממונה על יישום הוראת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב תשמ"ה-1985 (להלן: "חוק יסודות התקציב"), האוסר על "חברה עירונית" לשלם לעובדיה "שכר חריג".

הנתבעת 2 צורפה לבקשת המעבידה, הנתבעת, כנתבעת נוספת. זאת על רקע הנחיה שהוציא הממונה על השכר במנהל לשלטון מקומי במשרד הפנים, מר בן יקיר (להלן: "הממונה"), האוסרת על הנתבעת "חופית", לשלם את מענק ההסתגלות לתובע.

הרקע לתביעה:

5.בסוף פברואר 2009 הסתיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לנתבעת, בתום קרוב ל - 12 שנים בהן שימש התובע כמנכ"ל הנתבעת. בעקבות סיום עבודתו בנתבעת, בא התובע בדרישה לתשלום מענק הסתגלות, השווה לשכר של שישה חודשי עבודה; זכות העומדת לו לטענתו, מכוח חוזה העבודה בינו לנתבעת.

6.דרישת התובע לתשלום מענק הסתגלות נדחתה בהסתמך על הנחיית הממונה מיום 1.3.09, האוסרת על הנתבעת לשלם לתובע את מענק ההסתגלות הקבוע בחוזה העבודה אליו הפנה התובע.

7.כאמור בפתיח לפסק דין זה, בסוף אוגוסט 2009 הגיש התובע את התביעה נשוא פסק הדין.

טענות התובע:

8.בתביעתו בפנינו טען התובע לקיומו של חוזה העסקה "אשר נכרת עמו כדין" בחודש דצמבר 98' (להלן: "הסכם דצמבר 98") המסדיר את מכלול תנאי העסקתו בנתבעת, ובכלל זה זכויות להן הוא זכאי בפיטוריו (ראה: סעיפים 2 ו-4 לכתב התביעה).

9.על פי כתב התביעה, יחסי עובד מעביד בין הצדדים באו לסיומם ב"פיטוריו לאלתר", בתחילת פברואר 2009 (ראה: סעיף 2 לכתב התביעה).

10.בנסיבות אלו טוען התובע כי הוא זכאי לזכויות שנקבעו בהסכם דצמבר 98', במציאות של פיטורים ואלה כוללות את הזכות לשלושה חודשי הודעה מוקדמת בשכר (ששילמו לו) ול"שישה חודשי הסתגלות בשכר מלא" (ראה: סעיף 4 לכתב התביעה המפנה לסעיף 7 להסכם דצמבר 98').

11.בכתב התביעה טען התובע עוד, כי דרש את תשלום מענק ההסתגלות מכוח הסכם 98' ונתקל בהתעלמות. לעניין זה נפנה לסעיף 7 לכתב התביעה ולפיו: "הנתבעת התעלמה כליל מפניותיו ולא מסרה כל נימוק להחלטה שלא להשלים את חיובה בהתאם להסכם".

12.מכאן התביעה שלפנינו לתשלום מענק הסתגלות (ופיצויי הלנה) ופיצויים על הפרת חוזה.