אבו שולדום נ' מדינת ישראל

החלטה

 בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה לאחר שיוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) בתקנות התעבורה.

 חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

 דיון –

 עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה. 

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון "מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות יותר מראיות לכאורה לביצוע העבירה המיוחסת ע"י המבקש.

המבקש עצמו הסכים כי נהג במהירות הגבוהה המיוחסת לו והסביר כי עשה כך מאחר ונגנב לו פנקס צ'קים והוא מיהר לבנק.

בנסיבות המתוארות אני קובע כי יש בידי המדינה ראיות לכאורה נגד המבקש.

אשר על כן, תבחן להלן שאלת המסוכנות.

המבקש שבפני בעל רשיון נהיגה משנת 2006 (כשש שנים) וצבר לחובתו 2 הרשעות קודמות.

אחת מתוך הרשעותיו היא עבירה כהולך רגל ואחת היא עבירת חנייה.

אין לחובתו מעורבות בגרימת תאונה או בביצוע עבירת תנועה חמורה אחרת.

בנסיבות אלו, ניתן ללמוד על המסוכנות רק מנסיבותיו של האירוע נשוא הבקשה ואין בעברו התעבורתי של המבקש כדי להצביע על מסוכנות חריגה.

המבקש נהג במהירות של 113 קמ"ש בדרך עירונית בה הותרה מהירות של 70 קמ"ש.

המדובר בחריגה ניכרת מהמהירות המותרת במקום ויש בהתנהגות זו כדי להצביע על מסוכנות.