פסק דין
1.בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה, הדוחה בקשת המערערת לקבוע כי העבירות בגינן נרשמו לה 4 דו"חות בעבירות תעבורה התיישנו, ולחלופין, להאריך לה את המועד להישפט בגינם.
2.במרכז הדיון עמדו 4 הודעות קנס, אותן נדרשה המערערת לשלם, ובגינן ננקטו כנגדה הליכי גביה, על ידי המרכז לגביית קנסות והוצאות (להלן: "המרכז").
3. בפני בית המשפט קמא טענה המערערת, כי לא קיבלה לידיה כלל את הודעות הקנס ולפיכך העבירות התיישנו. לחלופין, עתרה להאריך לה את המועד להגשת בקשה להישפט באיחור.
העתק הדו"חות לא צורף לבקשה, שכן לטענת המערערת, אלה לא הומצאו לידיה. המערערת צירפה לבקשתה, פירוט הדו"חות, כפי שהומצאו לה על ידי המרכז, בעקבות בירור שערכה עימו. לפי פירוט זה, הדו"ח הראשון הינו בגין עבירה שבוצעה בשנת 2001 ויתר הדו"חות נרשמו בגין עבירות מן השנים 2003 ו- 2004.
4.בית המשפט קמא ערך בהחלטתו, הבחנה בין הדו"ח הראשון לבין שלושת הדו"חות האחרים.
ביחס לדו"ח הראשון, נקבע כי התביעה לא מצאה כל תיעוד כי הדו"ח נרשם לחובת המערערת ולכן אם יש למערערת מסמך המעיד על כך, עליה להגיש בקשה נפרדת.
ביחס לשלושת הדו"חות האחרים, נקבע כי הדו"חות נשלחו לביתה של המערערת, לפי כתובתה הרשומה, וזאת בתוך פחות משנה מיום העבירה ולכן אין התיישנות.
בנוסף, בהודעות הקנס שנשלחו למערערת, נרשם כי באפשרותה לפנות לתביעה בתוך 30 יום ואולם המערערת שלחה בקשה להישפט בשיהוי של מספר שנים, ללא הסבר סביר לשיהוי זה.
עוד נקבע, כי המערערת הגישה את בקשתה לבית המשפט כשנה ושמונה חודשים לאחר הגשת הבקשה למטה הארצי, מבלי שערכה בירור מה עלה בגורל בקשתה.
לאור האמור, נדחתה גם הבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין הדו"חות.
5.דין הערעור להתקבל.
6.ביחס לדו"ח הראשון (שמספרו 1413203256), טענתה של המערערת, כי הדו"ח מעולם לא נמסר לה ולא ידעה על קיומו, לא נסתרה. בידי המשיבה אין תיעוד המוכיח כי אכן נרשם דו"ח למערערת, באילו נסיבות ובגין איזו עבירה. אין בידה גם תיעוד המוכיח, כי הדו"ח נמסר למערערת, או הומצא לה בתוך שנה ממועד העבירה.
7.בנסיבות אלה, אין כל בסיס להמשך נקיטת הליכי הגבייה ביחס לדו"ח זה, ויש לקבוע לכל הפחות, כי העבירה התיישנה.
8.באשר ליתר הדו"חות שמספריהם: 1424118543, 1424101994, 1424033569, הועלו שתי טענות, האחת להתיישנות העבירות, בשל כך שהודעת תשלום הקנס לא הומצאה תוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") והשנייה - טענה חלופית, להארכת המועד להגיש בקשה להישפט בגין הדו"חות.
המצב הנורמטיבי:
9.סעיף 225א' לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי:
"עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה".
10.אין חולק כי חלפו שנים מאז בוצעו, לכאורה, העבירות נשוא הודעות הקנס. לטענת המערערת, היא מעולם לא קיבלה הודעת תשלום קנס, לא כל שכן בתוך התקופה הקבועה בחוק.
11.בהחלטתו מיום 23/06/11 קבע בית המשפט קמא, כי איננו מוסמך לדון בטענת ההתיישנות ובבקשה לביטול העיקולים שהוטלו על המערערת, ולכן נתבקשה עמדת המשיבה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. בסופו של דבר, דן בית המשפט קמא בטענת ההתיישנות ודחה אותה, ולטעמי, שלא בצדק.