איזון משאבים לפני פקיעת הנישואין

הרקע לצורך בתיקון החוק

עד לחקיקת תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן: "החוק" או "חוק יחסי ממון") יכול היה להיווצר מצב לפיו, מי שהיה לו אורך נשימה גדול יותר – היה יוצא נשכר מההיבט הרכושי. בתמצית יובהר, כי החוק קבע שאיזון המשאבים (דהיינו, הערכת הרכוש שנצבר במהלך הנישואין וחלוקתו בין בני הזוג) ייעשה אך ורק עם פקיעת הנישואין, בין בשל גירושין ובין בשל מוות.

בסיטואציה כזו, יכול היה בן הזוג המחזיק ברוב הנכסים ובפיננסים – להתנות את הסכמתו לגירושין בוויתור של בן הזוג השני על איזון שוויוני והוגן. לדוגמא, אם עסקינן בבני זוג, אשר הבעל עבד במקום עבודה מסודר 35 שנה וצבר זכויות הרשומות על שמו, והאשה היא זו שחפצה להתגרש – היה הבעל מתנה הסכמתו לגירושין בוויתור האשה על קבלת מחצית הזכויות הסוציאליות שנצברו מעבודתו.

כאשר ישנו רכוש, נשים וגברים כאחד, מוצאים עצמם נסחטים ועשוקים שלא בצדק, כשזה טוען "כולה שלי" וזה טוען "כולה שלי", ופעמים  מתנים את רצונם בגירושין, בוויתורים מפליגי לכת של הצד השני, וכך עושים שימוש בזכותם למתן או לקבלת הגט שלא בתום לב, וכבר בע"א 1915/91, 2084, 3208 יעקובי נ' יעקובי וקנובלר נ' קנובלר, פ"ד מט(3) 529 נזעקה הזעקה למחוקק כהאי לישנא:

"ההסדר הרצוי הוא הסדר המאפשר לבן-זוג החפץ בהפרדת זכויותיו ברכוש המשותף עוד בטרם ניתן פסק הגירושין, על-מנת להחליש את כוח המיקוח והסחיטה של בן הזוג האחר, ועל-מנת להבטיח כי שני בני הזוג מקבלים את שהם זכאים לו כתוצאה מקשר הנישואין – להשיג את מבוקשו".

בעקבות זאת, ולאור מצוקת בן הזוג ה"נסחט" כלכלית, בא המחוקק והתקין את תיקון מס' 4 לחוק, לפיו ניתן לבצע איזון עוד בטרם מתן הגט, היינו - טרם פקיעת הנישואים.

נעמוד על נוסח החוק הקודם, ועל השינויים שנעשו בפסיקה עד חקיקת התיקון בו עוסק מאמר זה.

החוק בניסוחו הקודם

סעיף 5. הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין

"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן הזוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג".

הפסיקה טרם נחקק תיקון מס' 4

השופטים התחבטו מאוד בסוגיה שהתגלגלה לפתחו של ביהמ"ש. היו שנקטו בגישה שמרנית לפיה אל לשופט לחוקק תוך כדי פסיקה, ויש להפנות את "תפוח האדמה הלוהט" למחוקק,  שכן הוא זה שאמור להושיע את אלפי הזוגות אשר זועקים לפתרון. מאידך גיסא, היו שופטים אשר נתנו לחוק הקודם פרשנות  רחבה  יותר, ונקטו בגישה אקטיביסטית.

דוגמא בולטת לפסיקה ולמחלוקות בנדון הוא פסק הדין יעקבי וקנובלר (ע"א 1915/91), ונביא להלן את דעות השופטים אשר ישבו על המדוכה בעת ההיא.

כב' השופטים שמגר ודורנר – סברו שניתן להחיל את הלכת השיתוף עוד בטרם הופקעו הנישואין.

כב' השופט מצא – סבר כי לא ניתן להרחיב את החוק ויש להותיר למחוקק לבצע את המלאכה.

כב' השופט טל – טען כי עפ"י המשפט העברי, ניתן לאזן את המשאבים כבר בשלב בו הצדדים מתחייבים להתגרש וצד אחד מעכב את הגירושין שלא בתום לב.

כבר בפס"ד זה, ניתן לראות בדעות השופטים את הביקורת על המצב הקיים ואת הסכמתם הגורפת לכך שיש לשנות את החוק ולהרחיבו כדי שניתן יהיה לאזן משאבים עוד בטרם הגט.

אכן, דעות השופטים היו חלוקות באשר לניתוח המצב הקיים, אך אין חולק, כי היה קונצנזוס מוחלט בעניין הצורך בשינוי המצב הקיים באמצעות המחוקק.

המצב בבתי המשפט לענייני משפחה בארץ לפני חקיקתו של תיקון מס' 4 – נסיונות של שופטים למצוא פתרונות יצירתיים למצב  הכורך בו זמנית גירושין ואיזון

בבתי המשפט לענייני משפחה המצב לא היה קל, והשופטים התחבטו רבות בסוגיה המשפטית המועלית במאמר זה. מטרת בית המשפט היא לעשות צדק עם הצדדים, אך שופט כבול לחוק ואינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו.

מצד אחד, חפצו השופטים במציאת פתרון לבני זוג אשר היו מעוניינים לסיים את המחלוקות הממוניות, אך מצד שני, המחוקק לא אמר עדיין את דברו ולא קבע במפורש כי בהתקיים תנאים מסוימים, ניתן לבצע איזון כולל עוד קודם לפקיעת הנישואין.

נביא דוגמא של פסקי דין אשר עד לא מזמן שיקפו את המצב הקיים:

תמ"ש 27062/04 – בתיק זה ביקש אחד הצדדים סעד של איזון משאבים, וכאן כב' השופט ויצמן הלך לאורו של סעיף 11 לחוק יחסי ממון- שמירת זכויות שתכליתה הינה, שמי מבני הזוג לא יבריח נכסים. כב' השופט ויצמן גרס, כי עצם ההצהרה על איזון משאבים, תכליתה בין היתר למנוע הברחת נכסים, וכך קבע בפסק הדין:

"אם וככל שיש סתירה בין הגישות, דומני כי יש ליישבה באופן שבית המשפט יטה ליתן סעד הצהרתי אף קודם למועד פקיעת הנישואין כאשר קיים חשש שהצד שכנגד יבריח או יפגע בזכויות בעל הדין ". 

נלמד מדבריו של כב' השופט ויצמן "ממה נפשך"- אפשר גם אפשר ליתן סעד מכוח סעיף 11 לחוק יחסי ממון, כלשונו: "רשאי בית המשפט או בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה ...".

היינו, מתן הצהרה על  זכויותיהם הרכושיות של הצדדים הינה למעשה איזון משאבים, שכן החוק בניסוחו הקודם דיבר על זכות אובליגטורית דחויה עד מועד פקיעת הנישואין. לפיכך, זכות אובליגטורית דחויה מתיישבת היטב עם הצהרה על נכסי בני הזוג, כפי שהיטיב כב' השופט ויצמן להגדיר בפסיקתו.

  העולה מפסק דין זה הוא, כי תפקידו של ביהמ"ש הוא לפרש את החוק והוא יכול להעניק סעד גם בהיעדר חקיקה ספציפית. בל נשכח, כי על ביהמ"ש להימנע מחקיקה דרך פסיקה, אך אין זה סותר את כלל הפרשנות, המאפשר לפרש חוקים ברוח החוק, כדוגמת הפרשנות לסעיף 11 בחוק יחסי ממון, שכן במידה וניתן להעניק פתרון מיידי שאינו סותר את החוק, ובמיוחד על מנת למנוע דיספוזיציה ברכוש, אין כל סיבה שלא לעשות כן, במיוחד לאור לשון הסעיף, המעניקה לבית המשפט סמכות כוללת "לנקוט אמצעים לשמירת הזכות האמורה...". זהו סעיף סל, ועל כן המחוקק הסמיך את ביהמ"ש ליתן סעדים כראות עיניו או ליתר דיוק - להיות 'יצירתי' יותר, והכל כדי לעשות את הצודק והנכון.

האם הצדדים יכולים להתנות על הוראת החוק בנוגע לאיזון משאבים?

בפני כב' השופט גוטזגן אושר הסכם בין בני זוג, לפיו יופנו לבורר, שיהא מוסמך, בין היתר, לקבוע איזון משאבים כאילו פקעו הנישואין ויתייחס לצדדים כאילו התגרשו. (תמ"ש 5067/02). האישה עתרה לביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג לביטול ההסכם, בטענה כי הבורר אינו מוסמך לדון בהסכמות שאינן תואמות את הוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון.

כב' השופט שוחט דחה את טענת האישה, בקובעו כי מטרתה הינה לעכב את איזון המשאבים.

"עד שתתרצה מרשתו ותאות להתגרש בפועל אין כל מקום לעכב את האיזון בפועל ולהותירו תלוי ברצונה של התובעת", כתב השופט. 

עוד קבע השופט, כי עפ"י סעיף 3 לחוק ניתן להתנות בהסכם על החוק. משמע, בהסכם שנחתם לפני או אחרי הנישואין יכולים בני הזוג לקבוע הסדרים רכושיים שונים ביניהם, וחוק יחסי ממון הינו אך ורק ברירת מחדל במקרה בו בני זוג לא נתנו דעתם על יחסי הממון ביניהם קודם לכן.

נקבע, כי אם על פי סעיף 3 יכולים בני זוג לקבוע הסדר ממוני שונה ביניהם מההסדר המפורש בחוק יחסי ממון – ודאי שיכולים היו להתנות על החוק ולקבוע מועד אחר, שונה ממועד פקיעת הנישואין, לאיזון המשאבים.

כתוצאה מניתוח זה, הפסידה האישה בדין ונאלצה לאזן את המשאבים בלא כל קשר לגירושין.

ומה קובע סעיף 3 לחוק יחסי ממון בין בני זוג?

"לא עשו בני הזוג הסדר ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה ... ".

אם כך, ניתן היה להסדיר את עניין איזון המשאבים עוד בטרם פקעו הנישואין בין בני זוג ע"י הסכם כאמור. במקרה דלעיל, שהובא בפני כב' השופט שוחט, בני הזוג הגיעו להסכמות דיוניות, שקיבלו תוקף משפטי, וצד המעוניין "במקצה שיפורים" שלא בתום לב, אינו יכול לחזור בו מן ההסכמות שניתנו על ידו. 

פתרון מחוץ לחוק יחסי ממון בנוגע לאיזון משאבים

סוגיה נוספת שהגיעה לפתחו של ביהמ"ש העליון באותו עניין, עסקה במקרה בו בני זוג נשואים חמש עשרה שנה, ובמהלך הנישואים בנו בית מגורים שהושקעו בו כספים ממשאבים משותפים, אך על קרקע שרשומה ע"ש הורי האישה.

משגבה טורא בין בני הזוג, סילקה האישה את בן זוגה מהנכס, וזה כתגובה הגיש לביהמ"ש לענייני משפחה תביעה לפסק דין הצהרתי, לפיו 50 אחוז מהנכס שייכים לו.

בערכאות דלמטה מחקו את התביעה לבקשת הצד השני שכן מדובר בתביעה לאיזון משאבים בטרם פקעו הנישואין, משכך נקבע כי דין התביעה להידחות.

הבעל הגיע בגלגול שלישי לפתחו של בית המשפט העליון בבע"מ   8873-06 - כב' השופט רובינשטיין גרס, כי יש לקבל את הערעור משום שמדובר בתביעה שהסעד הראשי שלה (הצהרה על בעלות ופירוק שיתוף) נתבע על יסוד הטענה הקניינית, ואילו הסעד החלופי (השבת השקעה בנכס) נתבע על יסוד דיני עשיית עושר ולא במשפט.

נקבע, כי תביעת הבעל נסמכת על חוק המקרקעין ועל חוק עשיית עושר ולא במשפט, משמע, שהסעדים המבוקשים נובעים ממקור משפטי אחר, ולא בהכרח מחוק יחסי ממון, ולכן אינם קשורים להלכות הזוגיות. בנסיבות אלו, התקבל הערעור ונקבע כי ניתן לדון בסוגיית הרכוש ו/או השבת הכספים עוד קודם לגירושין.

אכן, היה זה פתרון יצירתי של כב' השופט רובינשטיין, בהזכירו את פס"ד יעקובי שצויין לעיל, לפיו צד משתמש בעניין המועד לאיזון משאבים "כקרדום לחפור בו", ועובדה זו עמדה לנגד עיניו בעניין של שימוש בהליכי משפט שלא כדין.

סיכום הניתוח המשפטי המתייחס למצב ששרר עוד קודם לתיקון מס' 4 לחוק

עד כאן למצב המשפטי בטרם תוקן סעיף 5א לחוק יחסי ממון. מצאנו שופטים שנתנו מענה לבני זוג, כאשר אחד מהם חפץ היה להסדיר את כל המחלוקות בטרם פקעו נישואיהם, ומאידך היו שופטים אשר היצמדותם ללשון היבשה של החוק, אפשרה סחטנות של מי מבני הזוג, שבאמצעות עיכוב האיזון סירבו להתגרש או עיכבו את הגירושין.

וכפי שהיטיב להגדיר זאת כב' השופט רובינשטיין בבע"מ 8873/06  אשר צוין לעיל , כהאי לישנא:

"על בית המשפט להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר; השפעת מימושן של הזכויות הקנייניות על הסיכוי האמור (לטוב או למוטב); הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב; השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות".

מעמדו המיוחד של בית המשפט לענייני משפחה וסמכותו לסטות מסדרי דין למען עשיית הצדק, מקנים לו את האפשרות לפרשנות יצירתית, גם במקרה שהחוק אינו נותן מענה מיידי. רוצה לומר, שבית המשפט לענייני משפחה יכול ליתן מענה ולהיות יצירתי יותר, וזאת על מנת למצוא פתרון לזוגות רבים שחפצים להתגרש ביעילות ומהירות ולפתור את הסוגיות הרכושיות, מבלי לעכב את פקיעת נישואיהם.

תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון בין בני זוג

סעיף 5א לחוק יחסי ממון קובע כדלקמן:

"הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן...".

מסעיף 5א ניתן ללמוד, כי המחוקק מאפשר איזון גם טרם פקעו הנישואין הלכה למעשה, ואינו מאפשר סחיטה של מי מהצדדים, באמצעות כך שהאיזון אינו תלוי במתן הגט. 

רוח הסעיף מבטאת את הצורך להפריד בין גירושין ופירוד לבין איזון המשאבים, כך שהצד ה"חזק" לא יוכל לסחוט את הצד החלש, החפץ בגירושין.

כך למשל בסעיף קטן (2) לחוק המתוקן:

  "קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג חיים בנפרד אף אם  תחת קורת גג אחת במשך תקופה מצטברת של תשעה חודשים לפחות מתוך תקופה של שנה".

ודוק, כי בסמכות בתי המשפט להידרש לאיזון משאבים אף עובר לתקופה הנזכרת של תשעה חודשים.

עוד ובנוסף, נלמד מהחוק החדש כי כאשר קיימת אלימות במשפחה, דבר המלמד על קרע שלא ניתן לאיחוי ברוב המקרים, יש לכך משמעות לעניין חלוקת הרכוש, לפיכך במצב מעין זה יהיה ניתן לבצע איזון משאבים.

בפועל, תיקון זה הביא לכך שצד המעוניין בגירושין ובאיזון המשאבים (האישה בדרך כלל), יגיש בקשות לפי החוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, כדי להיכנס לגדרו של סעיף 5 המתוקן וכדי להחיש את הגירושין וחלוקת הרכוש.

מעבר לכך, יש בסמכות בתי המשפט להתנות את ביצוע האיזון במתן גט, כך שצד העותר לאיזון משאבים לא יוכל לטעון כי אינו חפץ בגירושין. משמע, ידם של בני הזוג או מי מהם כבולה במידה והם חפצים להערים קשיים בעניין איזון משאבים.

כך למשל קובע סעיף 5א (3)(ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973:

"רשאי להתנות את ביצועו בהפקדת הסכמה להתרת נישואין, לרבות כתב הסכמה למתן גט או לקבלת גט".

בנוסף, מתת-סעיף זה ניתן ללמוד, כי לא רק הגברים אחראים על עיכוב הגט, אלא גם נשים עושות זאת, לעיתים משיקולים ענייניים או משיקולי נקמה, שהרי נדרשת גם הסכמת האישה לקבלת הגט.

דומה, כי המחוקק הלך בדרכו של רבנו גרשום מאור הגולה מחכמי אשכנז במאה ה-10 לספירה, אשר אסר לגרש אישה בעל כורחה, בניגוד למצב בתקופת התלמוד, בדומה לתקופתנו בטרם חוקק תיקון 4, כאשר מתת-סעיף זה נראה אפוא כי רוחו של רבנו גרשום מפעמת בו, בכך שצד לא יוכל לסחוט הצד השני שבדרך כלל זו האישה ובעל כורכה נאלצת לוותר על ממון רב, לפיכך הגיע תיקון 4 ומנע מצב זה וזאת ע"י גירושין בהיבט הכלכלי גם כאשר זה  לא לרוחו של הבעל.

סיכום ותאור המצב בפועל בבתי המשפט לענייני משפחה

תיקון 4 לחוק יחסי ממון הביא למצב בו הצד 'החזק' לכאורה, לא יוכל יותר לנהוג בסחטנות ולדרוש כתנאי להסכמתו למתן הגט, ויתור על איזון משאבים הוגן ואמיתי.

נכסי קריירה, מוניטין וחלוקה בלתי שוויונית וועדת שניט- עקב אכילס  

יחד עם זאת, חשוב לציין, כי אם מטרת התיקון הייתה לפשט את העניינים ולזרז סיום מחלוקות בין בני זוג, הרי שבחלק מהמקרים לפחות היא הוחמצה. וזאת מדוע?

נושא נכסי הקריירה והמוניטין האישי מנוצל לרעה בחלק ניכר מהתביעות המוגשות לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. אנשים רבים (וברוב המקרים נשים) אינם מסתפקים בחלוקת המשאבים הכספיים והרכושיים שווה בשווה, ומעוניינים ביותר מכך.

כתוצאה מכך, על בית המשפט למנות מומחים בתחום ראיית החשבון לצורך בדיקת שוויו של ה"אדם" כבעל מקצוע. נושא המוניטין האישי מאריך את ההליכים במידה משמעותית, וכאמור לעיל, עתירות בנושאים אלה מוגשות אף כשהסיכויים קלושים.

יתר על כן, במקרים רבים מוגשות תובענות העותרות לכך שבית המשפט לענייני משפחה יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, ולא יחלק את הרכוש שווה בשווה, אלא יעשה איזון שונה, שיביא בחשבון נתונים ומשתנים רבים המתייחסים לזוג ספציפי (כמו יכולת ההשתכרות של כל אחד, רכוש שירש צד אחד מהוריו, התנהגות הצדדים במהלך הנישואין, אלימות במשפחה אם וככל שהיתה, ההשקעה של כל צד בתא המשפחתי ובבית, ועוד).

יתר על כן, המלצות ומסקנות ועדת שניט, שניתנו ממש לאחרונה, פתחו פתח לדיונים אינסופיים בנושא משמורת, משמורת משותפת, ואחריות הורית משותפת. מעתה חזקת הגיל הרך, למרות שטרם בוטלה בחקיקה – משקלה נמוך יותר, ואבות רבים מקבלים כעת, אם הם מעוניינים בכך, משמורת משותפת ו/או הסדרי ראיה נרחבים ביותר.

כל אלה, הגדילו עד מאד את נפח התיקים ואת המחלוקות בין בני הזוג המתדיינים ערב הגירושין, ונמצא כי תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון אמנם פתר בעיה אחת, אך הפסיקה החדשנית של בתי המשפט לענייני משפחה בנושאים כמו: מוניטין, משמורת ומתן הסמכות לבתי המשפט להורות על חלוקת הרכוש באופן שאינו שוויוני, מאריכים מאד את הדיונים, והיקף המחלוקת בין בני הזוג רק הולך ומתגבר.

לסיכום

יוצא אם כן, שלמרות כוונתו הטובה של המחוקק, ולמרות שכלל השופטים בבית המשפט לענייני משפחה מעוניינים לסיים את הטיפול בתיקים בצורה מהירה ויעילה, פסיקות חדשות העוסקות בנושא מוניטין ונכסי קריירה או בפתיחת הדלת לחלוקה שונה של המשאבים העומדים לרשות בני הזוג, כמו גם הגישה החדשה למחלוקת על נושאי המשמורת והסדרי הראיה, מאריכות עד מאד את ההליכים, מסרבלות אותם, ובסופו של דבר אף נגרם לצדדים עינוי דין. מעניין יהיה לראות, אם בתי המשפט ימשיכו למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות החדשות שצצו בנושא.

לפסקי הדין המאוזכרים במאמר:

תמ"ש 27062-04 ש.י. נגד ש.א.

תמ"ש 5067-02 ד.א. נגד ד.ב.

בע"מ  8873-06 פלוני נגד פלוני ואח'

* עו"ד אלינור ליבוביץ, מומחית בגירושין גישור ודיני משפחה מנהלת את פורום הגירושין בוואלה! מנהלת ובעלים של אתר gerushin.co.il

* עו"ד קובי יצחק, התמחה בתחום דיני המשפחה אצל כב' השופט ויצמן, עו"ד משנת 2010.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.